הלכה דתית לאומית

שלום

זה נושא כבד וארוך, אכתוב בקצרה.

יש שטוענים שמעל להלכה יש 'מטא הלכה', דהיינו עקרונות מנחים אשר משנים את הפסיקה.
אני סבור שפסיקת הלכה בהלכות או"ח עד חושן משפט, צריכה להיות טהורה מכל התערבות חיצונית, גם אידיאולוגית וגם מטא הלכתית.
יש כללי פסיקה, יש מסורת הלכה, ראשונים ואחרונים, ועל כן דבר ד' מופיע בצורה טהורה בכל המגזרים הכפופים לו.
פוסק שיפסוק הלכה בשל סדרי עדיפויות אידיאולוגיים, אם הדבר אינו מוכח הלכתית ומגובה מתוך עולם הפסיקה, עושה עוול.
מרן הרב קוק בפסיקותיו בהלכה הלך לפי שורת הדין ולא לפי כתביו האמוניים אחד לאחד. אדרבה, לפעמים קשה להאמין שאותו אחד כתב את שניהם. כמובן יש הפריה הדדית כללית וכו' אך לא אג'נדה.

בהלכות דעות וכדומה ודאי יש מקום להשפעה מעולם האמונה, שהרי זה עצמו הנושא. אך לא בהלכות שבת,כשרות ונידה.

כאמור יש חולקים על עמדה זו שהעלתי כאן, ויש בדבריהם הגיון אך לענ"ד גם טעות גדולה ומסוכנת, הן כמפלגת את התורה הן כמעודדת חוסר כנות בפסיקה- דומה שההלכה נפסקה מסיבה הלכתית בעוד היא נפסקה מתוך אג'נדה חיצונית.

כל טוב