הליכה במקומות שאינם צנועים

שלום לשואל היקר!
אשריך שזכית לחפוץ בדבר ה´. אנו אומרים כל יום בקריאת שמע "ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי עיניכם" התורה מצוה אותנו על איסור הרהור והסתכלות במראות אסורות (צניעות וע"ז), לא קל לקיים ציווי זה של התורה, כיון שעבירות של עריות הנפש מחמדתן ואשריך שזכית לעשות את הצעד הראשון ואולי העיקרי ביותר כדי לקיים ציווי זה – לרצות!
כל שינוי מתחיל ברצון טוב. הרב אברהם שפירא זצ"ל היה מזכיר הרבה את התוספות בכתובות שכותב שעצם הרצון של ר´ עקיבא ללמוד בישיבה הפך אותו לאדם גדול עוד לפני שלמד אפילו הלכה אחת.
דע לך, שעצם הרצון להתחזק באיסור זה הוא גדול מאוד אפילו לפני המעשה.

קראנו בשבת "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה´ אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשמע לאבותיך". רש"י מסביר שהתורה נקטעה בלשון עקב כדי לרמז "למצוות שאדם דש בעקביו" – מצוות שדרך בני אדם לזלזל בהם. פירוש הפסוק לפי ביאור זה הוא שאם נשמור את כל את חוקי התורה כולל אותם המצוות שבני אדם רגילים לזלזל בהם, אז ה´ יקיים את השבועה שנשבע לאבותינו.
לצערנו איסור הסתכלות בנשים נכנס להגדרה של "מצוות שאדם דש בעקביו" ואשריך שזכית [לרצות] לדקדק בציווי זה של התורה.

שאלת מספר שאלות ואשתדל לענות עליהם ע"פ הנקודות שהעלית. שאלת שאלה הלכתית חשובה מאוד, יכולתי להסתפק בתשובה קצרה ולכתוב רק הדרכה של רבותינו בדין הליכה ברחוב אך בחרתי לכתוב את התשובה בצירוף מקורות כדי שתוכל לראות ולהבין את מקורות הדין בצורה מעמיקה.
ישנה חשיבות גדולה ללמוד מתוך המקורות בהעמקה. הרב אברהם שפירא זצ"ל היה מזכיר ירושלמי שאומר שיש "תלמידים שהם מקוטעים מהר סיני". לימוד תורה יכול להיות רק מתוך קשר ישיר למסירת התורה מדור לדור עד הר סיני. הדרך שלנו היא ללמוד מרבותינו שקיבלו מרבותיהם שקיבלו ממשה רבנו. בנושאי הצניעות יש המון גדרים כגון, אורך שרוולים, אורך החצאית ועוד. אנו עלולים לחשוב שהרבנים בדורנו "ממציאים" גדרי הלכות לפי איך שבא להם – זו מחשבה של קיטוע מהר סיני שעלולה להביא לזלזול בתורה. כשהייתי צעיר יותר, לצערי, גם אני חשבתי כך עד שזכיתי ללמוד מספר סוגיות בנושאי הצניעות בעיון מתוך המקורות. לאחר שלמדתי מן המקורות נוכחתי לדעת שרבותינו לא "ממציאים גדרים" אלא זוהי תורת משה כפי שנמסרה לנו מהאמוראים והראשונים. לכן היה חשוב לי להביא את ההלכה ממקורה כדי שלא יעלו בנו מחשבות "קיטוע מהר סיני".

1. [הליכה ברחוב במקום שיש בו פריצות]
לפני שאתייחס לעצם השאלה רציתי להגדיר בקצרה קודם את איסור הראיה וההרהור.
ראיה - לפי רוב הראשונים והפוסקים איסור הראיה הוא רק כשמתכוון להסתכל על האישה, כשמתכוון ליהנות מראיה זו או כשמסתכל עליה בעיון. יש חילוק בין הסתכלות לראיה, הסתכלות היא התבוננות מדוקדקת ואילו ראיה היא קצרה וללא התבוננות מעמיקה. (כמובן שאם אדם מכוון ליהנות מעצם הראיה גם הראיה תהיה אסורה).
הרהור – אף כשאינו עובר על איסור הראיה כשראה ללא רצון לראות, ללא התבוננות ולא כוונה להנאה, ישנה מלחמה נוספת – המלחמה על המחשבה. איסור ההרהור הוא נלמד מהפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם" וכן הגמרא דורשת מהפסוק "ונשמרת מכל דבר רע" שאסור לאדם להסתכל בנשים כדי שלא יגיע ח"ו להרהור ולהוצאת זרע לבטלה.


כתוב בישעיה "...ועצם עיניו מראות ברע, הוא מרומים ישכון..."
הגמרא במסכת ב"ב (נז עמוד ב´) מבארת שכוונת הפסוק הוא לאדם שלא מסתכל בנשים בשעה שחלקים מגופן מגולה. הגמרא בהמשך מחלקת בין 2 מציאויות אפשריות:
א. אם האדם היה יכול ללכת בדרך אחרת שאין בה פריצות– חייב הוא ללכת בדרך השנייה. ואם הלך בדרך הפרוצה, נקרא רשע אף אם עצם את עיניו. שכן לא היה עליו ללכת בדרך זו שיש בה פריצות כיון שצריך להתרחק מן העבירה וכן לא היה עליו להביאו למצב של סכנה שיבוא לידי הרהור.
ב. כשלא הייתה לאדם אפשרות ללכת בדרך אחרת - מעיקר הדין לא היה עליו לעצום את עיניו, כיון שמסתכל בדרך שצריך ללכת בה, ואינו מתכוון להסתכל על הנשים. אך הפסוק בישעיה דורש מאיתנו מעלה גדולה יותר, אפילו כשאין דרך אחרת ללכת בה, אנו צריכים להסיט את מבטינו או לעצום עיניים כאשר רואים אישה שאינה לבושה כראוי.

מדוע ישנה הקפדה כ"כ בעניין ראית מראות אסורות?

כדי לענות על שאלה זו, נביא אמרה שכולנו מכירים(מופיע בשולחן ערוך ובטור אורח חיים סימן א´)."ר´ יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" ר´ יהודה כתב את מידות אלו בסדר הגיוני כמו שמבארים חז"ל.
[עז כנמר] זו מידה ראשונה שאנו נזקקים כדי לעבוד את ה´. רצון לעשות את דבר ה´ ללא פחד ממה שיגידו עלינו או מהצחוקים של החברה על "הדוס הזה".
[קל כנשר] היא כנגד ראית העין. כשאנו רואים מראה אסור עלינו לעצום את העיניים.
[רץ כצבי] אלו המעשים שלנו. אנו צריכים לעשות את המעשים שלנו למטרה טובה. (הרגלים הם ביטוי למעשים הפיזיים של האדם).
[גיבור כארי] כנגד מחשבות הלו – הרצונות שלנו. אנו צריכים שהרצונות שלנו יהיו לשם שמים.

למה ר´ יהודה כתב את שמירת העיניים (קל כנשר) כמידה הקודמת לריצת הרגלים לטוב (רץ כצבי)?
חז"ל מבארים שראית מראות אסורים גורמת לנו להרהורים ומחשבות שעלולות להתבטא במעשים. לכן כדי להגיע למצב שבו כל מעשינו מכוונים לשם שמים אנו חייבים בראש ובראשונה לדאוג שלא נראה מראות אסורים.

מסיבה זו, אף שמעצם הדין היה מותר ללכת בדרך שיש בה מראות לא צנועים (כשאין אפשרות אחרת) אף ללא עצימת עיניים, מכרך כיון שהראיה האסורה באה לו באונס ו"אונס רחמנא פטריה"- התורה אינה מחייבת אותנו אם עברנו על איסור באונס. הפסוק בישעיה מדריך אותנו שעלינו להתקדש ולעצום את העיניים כדי שנוכל להישאר עם מחשבות טהורות ומתוך כך, גם לעשות מעשים טובים.

ראינו שכשעומדות לפני האדם שתי דרכים. אחת עם מראות שאינם צנועים והשנייה "נקייה" חובה עליו ללכת בדרך "הנקייה". במקרה שאין לאדם "דרך נקיה" ללכת בה והוא חייב ללכת ב"דרך הפרוצה" מעיקר הדין לא היה חייב לעצום עיניו כיון שאנוס הוא, אך חז"ל דורשים מאיתנו מעלת קדושה גבוהה יותר, לכן צריך לעצום עיניו כשרואה מראה אסור.

יש עוד מספר נקודות שאנו צריכים לברר כדי להגיע לדין.
- באיזו צורה אני צריך לעצום עיני? הרי יש סכנה שאפצע אם אלך בעיניים עצומות!
- באילו מקרים מותר להכניס את עצמי לרחוב פרוץ? האם כשאני גר בעיר עלי להינעל בבית ולא לצאת כיון שכל הרחובות פרוצים?
- מה ההגדרה של "יש דרך אחרת נקייה" הרי תמיד אוכל למצוא דרך אחרת. למשל אפשר לנסוע מתל אביב לירושלים דרך רמת הגולן. האם אני צריך לעשות דבר כזה?

[עצימת העיניים]
הגמרא בסוטה אומרת שיש 7 "צדיקים" שאינם טובים. אחד מהם הוא "פרוש קיזאי" – אדם שעוצם את עיניו ברחוב כדי לא לראות מראות אסורות וע"י זה נתקע בקירות ונפצע.
התורה היא תורת חיים, דרך שמביאה את האדם לידי פציעה וחבלה אינה דרכה של תורה. (כמובן שאנו לא יכולים לקבוע לעצמינו מהי דרכה של תורה לפי מה שנראה לנו, אנו חייבים להישען על חז"ל ורבותינו שליט"א). התורה מצווה אותנו לשמור על הקדושה כל עוד זה נשאר בגדר של תורת חיים. לכן אם נראה אישה שאינה לבושה טובעת בנהר, אדם שיגיד "אסור לי להציל אותה כי אני רוצה לשמור על העיניים שלי" או "אני שומר נגיעה" – הרי הוא חסיד שוטה. אדם זה לא הבין את הדרכת התורה כתורת חיים.
כמו כן בעניין ההליכה ברחוב. ראינו שיש מעלת קדושה מיוחדת להסיט מבט או לעצום את העיניים מלראות ברע למרות שאני לא מסתכל כדי להנות, אך צריך לשמור על גופינו לבל יפצע. (אגרות משה אורח חיים חלק א´ סימן מ´).

[משקפיים]
מכאן נוכל ללמוד לגבי הורדת משקפיים כשהולכים ברחוב. חיפשתי בכמה ספרים של רבני דורנו ולא מצאתי את ההדרכה הזו (אם כי יתכן שבספרים שלא חיפשתי בהם הדרכה זו מופיעה).
לפי מה שראינו קודם נראה שמעיקר הדין אין חובה להוריד את המשקפיים אלא זו מידת חסידות גדולה. בכל מקרה אל לנו להיות "פרוש קיזאי", ולכן אדם שללא משקפיים לא רואה טוב כדי שיוכל ללכת בדרך ולהגיע ליעדו בבטחה – אסור לו להוריד את המשקפיים משום סכנה. (דבר זה תלוי בראייתו של כל אחד, אך חשוב להדגיש שאדם שאינו רואה טוב ומסכן את עצמו ללכת בלי משקפיים – זוהי חסידות פסולה).
- אדם שנוהג ברכב או נוסע באופניים, אפילו אם חושב שהוא רואה טוב ללא משקפיים, אסור לו להוריד את המשקפיים כיון שבכך מכניס עצמו לסכנת נפשות של ממש!

[באילו מקרים מותר להכניס עצמו לדרך פרוצה?]
ראינו שרק כשאין לאדם ברירה, מותר לו ללכת בדרך הפרוצה. אך האם זה אומר שעלינו להסתגר בבית, לא לצאת לקניות, לבית כנסת, לעבודה, ולבית הספר כדי לא ללכת ברחוב פרוץ?
ודאי שלא.
התורה היא תורת חיים! כל צורך חיוני לאדם שמצריך אותו לצאת לרחוב נחשב כמצב שאין לו דרך אחרת ומותר לו ללכת שם לכתחילה. (כמובן שלא למדתי דבר זה מסברתי בהגדרת תורת חיים. כך פסק הרב פיינשטיין בספרו אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו).
כמובן שאם הורינו שולחים אותנו לחנות או לכל משימה נחוצה אחרת, אנו חייבים ללכת אף אם הרחוב הוא "פרוץ" כיון שזה נכנס בהגדרה שאין דרך אחרת. אם נהיה "צדיקים" בשמירת העיניים ונגיד להורינו שאין אנו רוצים לצאת לרחוב למרות שלכתחילה מותר לנו, נעבור בכך על ציווי מהתורה של "כבד את אביך ואת אמך"

מה הדין בהליכה סתמית ברחוב שאין לי בה צורך?
אעתיק מספר את צנועים חכמה חלק ב´ של הרב שמואל הבר (עמוד תכט). "מצב בו אדן הולך להנאתו ללא צורך מוגדר, כגון טיול ברחוב או בילוי בקניון (בהנחה שטיולים אלה אינם מוגדרים כצורך), ושם פוגש נשים בתלבושות שאינן צנועות צריך לומר שאינו יותר טוב מאיכא דרכא אחרינא שאינו חייב ללכת בדרך האסורה – ואסור"
הרב מסביר שאם אין לי צורך אמיתי ללכת ברחוב שבו נשים שאינן צנועות אלא סתם בא לי "לעשות סיבוב" אסור באותה דרך כיון שאין לי צורך אמיתי והייתי יכול להישאר בבית וזה דומה למצב שיש לאדם דרך אחרת ללכת בה.
נראה לי, שכל אחד יעשה בירור עם עצמו מה נחשב צורך ומה נחשב סתם יציאה. לפעמים אדם צריך אוורור לנפש כדי להפיג את המתח או צריך להיפגש עם חברים ואפשר יהיה להגדיר מצבים כאלו כמצב שבו אין דרך אחרת ויהיה מותר ללכת במקום שבו יש חוסר צניעות. מומלץ שתדבר עם רב שמכיר אותך באופן אישי ויוכל לייעץ לך בנושא.

[הגדרת דרך אחרת]
כמו שכתבתי למעלה כמעט תמיד תהיה דרך אחרת להגיע ליעד. אך ודאי שאין לנו חיוב לנסוע לירושלים דרך הגולן. ההגדרה של דרך אחרת היא, דרך אחרת ששווה באורכה לדרך הראשונה או ארוכה במעט באופן שאינו נחשב טורח לאדם.
לכן אם לדוגמא אני הולך לחבר שגר במרחק 10 דקות ממני ועומדת בפני האפשרות האם ללכת ברחוב הראשי שבו יש נשים שאינם צנועות או ללכת ברחוב צדדי שהוא "נקי" יותר ומאריך לי את הדרך ב 5 דקות, נראה שאין זה טורח, ואני חייב ללכת בדרך הארוכה. אך אם זה מאריך לי את הדרך ב 10 דקות, אין עלי ללכת בדרך הארוכה אלא, מותר לי לכתחילה ללכת בדרך הקצרה.

[עצות לשמירה על טהרת המחשבה בהליכה ברחוב]
העצה הטובה ביותר היא כהדרכת הגמרא בברכות. אם יש הרהורים רעים לאדם ורואה שיצרו מתגבר עליו – יהרהר בדברי תורה. כשאדם עוסק בתורה הוא מחובר לקב"ה ולדרך האמת, החטא נראה קטן כ"כ לעומת גודל החיבור עם ריבונו של עולם ולכן הוא לא מעניין את אדם בכלל.


[סיכום]
ישנה חשיבות גדולה להיזהר ממראות אסורים שיכולים להביא את האדם לידי הרהור ומעשים אסורים. כשיש צורך (כגון תפילה, פרנסה, קניות וכו´) בהליכה במקום שיש בו חוסר צניעות, ואין דרך אחרת כדי להגיע לאותו מקום ללא טרחה יתירה, מותר ללכת ברחוב ה"פרוץ" תוך הסתכלות והתמקדות בדרך עצמה. אם נתקלים במראה לא צנוע הפסוק בישעיה הדריך אותנו להסיט את המבט או לעצום את העיניים. בכל מקרה אנו צריכים להיזהר לא להיתקל בדברים בדרך עקב עצימת העיניים, אדם שעוצם עיניים ונתקל בדברים ומסכן עצמו בפציעה נקרא ע"פ חז"ל פרוש קיזאי, זו "צדקות שגויה". חשוב להדגיש שגם אם מותר ללכת בדרך הפרוצה אין זה אומר שמותר להרהר במחשבות אסורות. ההרהור הוא איסור תורה של "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
אם אין צורך אמיתי לצאת, אין היתר ללכת במקום הפרוץ.
כדי להימנע מהרהורים רעים, מומלץ להרהר בדברי תורה או לומר פרקי תהילים ע"מ למלא את מחשבה בדברים טהורים.


2. [הכל לטובה?]
הגמרא בברכות (ס עמוד ב´) אומרת, "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד" – כל מה שעושה ה´ לטובה. הגמרא מספרת על ר´ עקיבא שבא לעיר, ולא רצו לארח אותו שם ונאלץ לישון בשדה. בלילה נכבה לו הנר ונטרפו החמור והתרנגולת שהיו לו. מתוך גדלותו של ר´ עקיבא וההסתכלות הכללית שלו הוא יכל לומר "כל מה שעושה ה´ הכל לטובה". לאחר מכן באו שודדים ושבו את כל אנשי העיר והתברר שאכן הכל היה לטובה.
השכל שלנו הוא אנושי, אין לנו את היכולת להבין מדוע ה´ עשה כל מעשה. אנו לא יכולים להבין לעומק מדוע ה´ הביא את הגלות?, למה הייתה השואה?, למה הייתה התנתקות? למה שברתי את היד?
אך אנו צריכים שתהיה לנו אמונה כללית שכל מה שעושה ה´ הכל לטובה. אנו יכולים לבכות ולהתפלל שה´ לא יביא את הצרות עלינו אך אם הם באו, ה´ עשה זאת לטובה!

לפי זה, לכאורה אנו צריכים לשמוח שנחרב בית המקדש, שכן הכל לטובה. א"כ מדוע אנו צמים בט´ באב?
הגמרא בסוף מסכת מכות מספרת על ר´ עקיבא שעלה עם תנאים אחרים למקום המקדש וראו שועלים מהלכים במקום בית קודשי הקדשים. כל האמוראים בכו, שהרי נאמר "והזר הקרב יומת" ועכשיו מהלכים במקום המקדש שועלים שמראים את גודל השפל והחורבן. ואילו ר"ע צחק כיון שידע שכשם שנבואת החורבן התקיימה, כך תתקיים גם נבואת הגאולה.
ניתן היה להבין שר"ע לא הצטער כלל בצער החורבן, אך המהרש"א במקום מסביר, שאכן ר"ע הצטער יחד עם שאר התנאים על החורבן וקרע עימהם את בגדיו. אך נוסף על הצער יכל לשמוח שנבואת הגאולה תתקיים.
מהמהרש"א הזה אנו לומדים שאנו אכן צריכים להצטער ולבכות על הצרות שקורות לעם ישראל, אך לזכור שיש ראיה גדולה יותר של חשבונות שמים שאין אנו מבינים את הטוב שיצא מהם.

כמו כן כשאני רואה מראה לא צנוע, אנו צריכים לדעת שהמראה עצמו אינו טוב. אך מנגד, אם אמנם הסטנו עינינו ולא הסתכלנו במראה האסור (אחרי שראינו אותו בשנייה הראשונה) והצלחנו לשמור עצמינו מהרהורים זכינו לקיים מצווה של "לא תתורו". ה´ שלח לנו ניסיון ע"מ להרים אותנו למעלה גדולה יותר וזוהי ה"טובה" שה´ עשה עמנו.
כדי להבין עניין זה בצורה מוחשית יותר אמשול משל:
שני מהנדסים בנו מכונה. למהנדס הראשון לא היו שום תקלות והמכונה עבדה ללא דופי. ואילו המכונה של המהנדס השני הייתה מתקלקלת שוב ושוב עם תקלות שונות ומשונות והמהנדס נאלץ לעבוד במשך שנים כדי לתקן ולשפר את המכונה.
לאחר 5 שנים, המכונה של הראשון אכן המשיכה לעבוד ללא דופי, אך הרמה הטכנולוגית שלה נשארה נמוכה כיון שהמהנדס לא נאלץ לטפל בה אף פעם. ואילו המכונה השניה הייתה ברמה טכנולוגית גבוהה הרבה יותר, כיון שהמהנדס היה צריך לשבת חודשים שלמים ע"מ למצוא פתרונות כיצד לשכלל את המכונה ותוך כדי העבודה שיפר אותה בהרבה.
גם אנו לפעמים צריכים נפילות ואתגרים כדי לעלות מעלה מעלה בעבודת ה´.
(עיין תניא פרק כ"ז).

3-4. [חזרה בתשובה על הרהורים וראיה אסורה]
כיון שהארכתי בחלקים האחרים אכתוב בקיצור.
ידו של ה´ פתוחה לקבל שבים ולכן אף אם חטאנו אנו יכולים לתקן. ע"י התשובה אנו יכולים להגיע לרמות שלא היינו בהם קודם.
חז"ל למדו אותנו שתיקון לחטא נעשה בדרך המשקל (אם כי תשובת המשקל לא מעכבת את התשובה). אם הרהרתי הרהורים רעים וטימאתי את מחשבתי, התשובה היא למלא את מחשבותינו בדברי תורה וקדושה שיהפכו את המחשבות שלנו לטהורות.
אם ראיתי דברים אסורים שפגמו בנשמתי ע"י ההפנמה של המראה האסור, התשובה יכולה להיות ע"י התבוננות באותיות התורה הקדושה ובהנהגות צדיקים. ראיה קדושה זו משפיעה על הנפש עדינות וקדושה. הראיה האסורה גרמה לי הרהורים לעשות חטאים ואילו ההסתכלות בדברי תורה ובתלמידי חכמים מגבירה את הרצון להתעלות בעבודת ה´ בקדושה.

כתבת שראית בויקיפדיה תמונה אסורה ואתה רוצה לתקן. התיקון כמו שכתבנו הוא להרבות קדושה וטהרה. אך חשוב מאוד לא להתעסק יותר מידי בצער על החטא. לפעמים מרוב צער אנו נופלים לדיכאון שמפיל אותנו שוב ושוב, וכן לפעמים עצם המחשבה וההתעסקות עם העובדה שחטאתי מזכירים לי שוב ושוב את המראה הרע ולא נותנים לנפש שלי לחזור ולהתקדש. כך הדריך הרבי מליואבביטש זצ"ל באחת מתשובותיו באגרות קודש.

5. אכן רבך צודק. מראות אסורים פוגמים בנפש, ולפעמים פוגעים בתפילה. לפעמים באמצע קריאת שמע אדם יכול להיזכר במראה האסור שראה אתמול ובמקום להרהר בליבו ולכוון בפסוק "ואהבת את ה´ אלוקיך בכל לבבך" הוא חושב עד כמה הוא אוהב את האישה הלא צנועה שראה אתמול.
אתה כותב שאתה לא מרגיש שינוי בתפילה! אשריך! אם אתה זוכה להתפלל בכוונה, זה מראה שגם אם ראית מראות אסורות לא נתת להם למלא את נשמתך אלא נלחמת בהם לבל יטמאו את מחשבתך. אל תתעצב בגלל זה.

מצטער שקיצרתי מאוד בחלקים האחרונים של התשובה,
אם תרצה, תוכל לפנות אלי ואשמח להרחיב בנושא.

רציתי להמליץ לך ללמוד את הספר "אשיב ממצולות" של הרב יהושוע שפירא ואת הספר "והייתם קדושים". כך תוכל להתעמק יותר בנושאים אלו.

מאחל בהצלחה רבה

ש"י

shlomoyitz@gmail.com