הכנה למציאת בן זוג

אורטל יקרה שלום,
ברוך ה´ זכית לגדול בחברה בריאה ובמשפחה בריאה. אשרייך שהבעיות שלך הן שמעולם לא היה לך קשר עם בחורים, ולא הפוך – שהיו לך כבר כל-כך הרבה קשרים והנפש שלך כבר נטמאה בנגיעות אסורות ודיבורים לא צנועים.
נכון, גם לגדול בסוג משפחה כמו שלך יש קשיים ובעיות, אך עם תפילה וקצת עבודה תוכלי להתגבר.
גיל 21 הוא גיל מצויין להתחיל לחפש את המיועד לך. אם עכשיו את מרגישה בשלה – מעולה. עכשיו זה הזמן, ולא רגע אחד לפני שבאמת רוצים להתחתן. כי אם נפגשים לפני שבאמת רוצים להתחתן – הקשרים נגמרים מהר ולא מבינים למה, ואחר-כך גם כשכבר באמת רוצים – זה מאוד קשה. לכן את ראויה להערכה שהחלטת ואת פונה ליישם את ההחלטה, ולא נפגשת קודם בגלל לחץ חברתי.
עכשיו עלייך לשבת עם עצמך ולחשוב: איזה בחור אני רוצה? איך אני רוצה שיראה בעלי – גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. האם אני רוצה בחור ישיבה? או אולי בחור עובד? בגילי – או יותר גדול? לפני צבא / אחרי צבא / לא משנה? האם איכפת לי שיגור באחד הישובים הקרויים "התנחלות" או שאני רוצה אופי עירוני? האם חשובה מה העדה שלו? או אם יש לו / אין לו משקפיים או זקן?
כל מיני דברים שיעזרו לך להתמקד. אל תהפכי את זה ל"רשימת מכולת", מדובר פה בבן-אדם. אם יש לו רק חלק ממה שאת מחפשת – גם טוב. כי העיקר זה מה יש לו בתוך הלב – יראת שמים, מידות טובות, עדינות. שיהיה אדם שיכול להכיל אחרים ולקבל אותם, לא טיפוס שיפוטי או ביקורתי, כי את עדינה. ואת זה תראי תוך כדי הפגישות.
ההתחלה מרתיעה, אך בעזרת ה´ שכשתכנסי לענייינים הדברים יחלו לזרום. תשתפי את החברות שהחלטת להתחיל להפגש. אולי גם יש איזו דודה שמכירה גם אותך וגם בחורים. אם מתאים לך תפני גם לאחד מארגוני השידוכים הרבים שיש, או לשדכנית פרטית, ו-יאלה, לעבודה!
אם את מרגישה שיש לך קושי יותר עמוק אל תהססי לפנות לעזרה מקצועית. זה נושא חשוב מידי ואי-אפשר להזניח אותו.
המון תפילות, המון סבלנות, הכוונה ושיתוף, ובעזרת ה´ תזכי עוד השנה לעמוד תחת החופה. אל תשכחי לשתף אותי, כדי שאוכל לשמוח...
הרבה ברכה והצלחה, אשמח לשמוע ממך איך הולך,
מוריה,
morionet6@gmail.com

נ.ב. - אני מצרפת לך כאן תשובה דומה שכתבתי בעבר. יש בה דברים דומים אבל היא יותר מפורטת ואולי דווקא בה תמצאי כיוונים נוספים למחשבה.

שלום לך בחורה יקרה!
ברוכה הבאה לעולם המחפשים... מקווה שלא תבלי בו הרבה זמן, אבל עליך לזכור שכל פגישה מקדמת אותנו לקראת האדם הנכון. כל פגישה מבררת נקודות, מבהירה עוד דקויות, פותחת עוד ערוצים למחשבה...
לדעתי ישנן מספר נקודות אותן חשוב לבדוק לפני וגם תוך כדי הקשר:
● רמה תורנית – שהכוון הרוחני שלכם זהה, שאיפות לאותו כוון, אהבת תורה באותה רמה.
● דעה פוליטית – שלא יהיה מצב שאת הולכת להפגנה נגד הקפאת הבניה ביהודה ושומרון והוא הולך להפגנה הפוכה... אבל בדרך-כלל אם הרמה הדתית היא בערך זהה אז זה הולך יחד.
● מידות – שהוא אדם שנעים לשהות במחיצתו והוא יודע לתת, לתמוך, להקשיב...
● גיל – ההפרש הנורמאלי הוא עד 5-6 שנים. יותר מזה כדאי לבדוק או למה האדם טרם התחתן או שאין פער גדול מידי בשלב שלכם בחיים. למשל סטודנטית עם אדם שכבר סיים ללמוד ועובד כמה שנים ויש לו דירה ורכב וכו´ – לה זה יהיה נח ונחמד – השאלה אם הוא יכול להכיל את הבחורה – פתאום נכנסת לו מישהי לחיים, נוגעת לו בדברים. בית זה דבר שבונים יחד, זוג. קשה להכנס לבית קיים, להפוך אותו להיות שלך.
● רמת משכל – לא להפגיש מישהי שבקושי עשתה בגרות עם אדם בעל שלושה תארים...
כל הנקודות הללו הן נקודת מוצא בסיסיות אבל לא מחייבות. יכול להיות אדם שגדול ממך בעשר שנים והוא מקסים ובדיוק בשבילך. יכול להיות גם דוקטור שיתחתן עם בחורה בלי תואר, אבל מה שכתבתי כאן (בהתייעצות עם שדכנית מנוסה) הוא ה"בדרך-כלל".
תוך כדי הפגישות לשים לב שהוא טוב אליך, לא מתפרץ או קוטע. אדם שבפגישות לא מנומס – אחר-כך בחיים יהיה עוד פחות מנומס או אולי פוטנציאלי להיות בעל מכה חס וחלילה. בפגישות אנחנו רוצים להראות טוב (ולא רק כלפי חוץ), ומי שאפילו אז לא מסוגל לשמור על עצמו ולהתאפק – קל וחומר אחר-כך.
בהקשר של "להראות טוב" – קשה לי לעמוד על אופייך משתי שורות של שאלה, אבל אם את אחת שמאוד חשוב לך המראה החיצוני אז אולי גם זו נקודה ששווה בירור. למשל אם את בטוחה שלא תתחתני עם אדם שיש לו משקפיים / זקן / כרס – שווה לשאול זאת מראש ובכך למנוע פגישות מיותרות.
אם זה חשוב לך אז גם תבררי עדה. יש כאלה לצערינו שלא רוצים להפגש עם אמריקאים / אתיופים / תימנים או כל מי שהוא לא מהעדה שלהם. לפעמים גם להורים זה מפריע. היה לי מקרה של בחור ובחורה מאוד מתאימים שההורים לא הסכימו שיפגשו כי לא רצו שהבת שלהם תתחתן עם מישהו שונה מהם. לדעתי יש בזה פגם באהבת ישראל אבל כל אחד והשריטות שלו...
זה לגבי מה לברר. לגבי עד כמה לברר – אני לא בעד יותר מידי חקירות. כי אז נפגשים עם דף, לא עם בן-אדם. צריך התאמה בסיסית, השאר בוחנים תוך כדי פגישות. אם את מבררת המון את באה עם ציפיות מאוד מסוימות ולא כולן מתממשות וחבל.
אני רוצה לתת לך דוגמא ממני: אני חשבתי שאתחתן עם מישהו שרואה את עתידו בבית-המדרש – לומד ומלמד. נפגשתי בהתחלה עם בחור בגילי שאפילו לא סיים מסלול "הסדר". הוא לא היה יכול להגיד לי מה יעשה עוד 3-4 שנים. מסיבות שונות הקשר הופסק. ואז נפגשתי עם בחור בשיעור ז´. זה היה ממש בתחילת השנה והוא אמר שזו השנה האחרונה שלו בישיבה ושנה הבאה הוא ניגש ללימודי מקצוע. מבחינתי במשפט זה היה אפשר להגיד שלום יפה וללכת כל אחד לדרכו. התקשרתי לרב שהפגיש בינינו ואמרתי לו מה אני חושבת. הוא הסביר לי שהעיקר זה מה אדם עושה עם עצמו לא רק בישיבה – אלא גם (ואולי בעיקר) מחוצה לה. אם הוא קובע עיתים לתורה, חי חיי תורה, אוהב את התורה והולך על-פיה. אני גם לא ידעתי את כל השיקולים של לחצים מכיוונים שונים לעזוב את הישיבה ועוד דברים שבאותו שלב לא ידעתי. היום האדם הזה הוא בעלי. השיחה עם הרב שינתה לי את הגישה.
נקודה אחרונה בה רציתי לגעת היא ההחלטה להתחתן:
נפגשת עם בחור והיה מצויין והמשכתם עוד כמה פגישות והיית אצלו והוא אצלך והכל אחלה. אבל איך מחליטים להתחתן? בשלב הזה הרמתי טלפון לרב רונן טמיר, ראש מדרשת "בינת" בשבות-רחל בה למדתי. הוא נתן לי שלושה קריטריונים:
א. חפץ הלב. לא צריך אהבה מטורפת, מספיק שמחכים לפגישות, נעים יחד, אולי אפילו קצת מתגעגעים בין לבין... האהבה נבנית כולה אחרי החתונה. זוגות שיותר מידי מאוהבים לפני זה מקשה על ההכנות לחתונה והציפייה לה. צריך רגש מסויים – אבל לא יותר מידי.
ב. אם אני רואה את עצמי גרה איתו ב- 100 שנה הקרובות (עד כמה שניתן לחזות מראש כמובן...).
ג. האם אני רואה אותו בתור אבא של הילדים שלי (אותו כנ”ל).
לאחר שעניתי בחיוב לשלושת השאלות הללו – ההחלטה התקבלה.
אז כל שנותר לי הוא לאחל לך בהצלחה במציאת החצי השני שלך, ואני מתפללת יחד איתך שהכל ילך כמה שיותר מהר, קל וחלק. אשמח לשמוע ממך עוד ואיך הולך, מוריה.