הכנה וכונה לקראת צומות וחגים

שואלת יקרה,
מחמם את הנשמה לראות את ההתעניינות הרוחשת בך בחיפוש המשמעות של תקופות הזמנים ובאכפתיות שאת מגלה כלפי מעגל השנה היהודי! השאלה משקפת רצון עז ושאיפה כנה לקשר אל הקב"ה.

פעמים רבות דווקא החופש הגדול והניתוק מכל הכבלים שעוטפים אותנו במהלך השנה, הוא הגורם לתחושת ריקנות. לא רק ריבוי המועדים (צומות וחגים) המקיפים את החופש, אלא גם החופש עצמו מוסיף ויוצר מצע נוח ליצירת לחץ. אנחנו נוטים לחשוב שחופש הוא רק משחרר, אבל לפעמים הוא גורם דווקא לבלבול ודכדוך.
את רוצה למלא את החלל שפתח לך החופש, להפוך אותו למיכל שאותו תמלאי בתוכן. יש לך רצון והחוק הטבעי אומר כי רצון ושאיפה מתממשים והופכים למציאות, זהו המעבר של דברים מן ה´כוח´ אל ה´פועל´. שאיפה ניצול והפקת הטוב שיש לימים אלה להציע היא נפלאה ובוערת בך, ועכשיו את מבקשת למצוא את הכלים שבאמצעותם תמלאי את הזמן של בתוכן ובמשמעות. האכפתיות שאת מפגינה היא הבסיס ההכרחי שבלעדיו קשה מאוד לקבל משהו בעל ערך, ולכן את נמצאת בעמדה טובה מאוד! הנושא מטריד ומעסיק אותך, והעניין שאת מביעה הוא זה שיגרום לכך שגם תקבלי את מבוקשך.
כל מה שתעשי וכל ניסיון שלך הוא רצוי, טוב ומקדם, וחשוב להתמקד במה שקיבלנו (בניגוד ל-מה שאולי הייתי יכולה לקבל אילו הייתי....) ולשמוח בו. גם אם תצליחי להתפלל תפילה אחת משמעותית מבין תפילות הימים הנוראים - גם זה טוב (אפילו אם את שואפת ליותר, זה עדיין טוב).
האכפתיות ותשומת הלב מובילות באופן ישיר למפגש טוב ומורגש יותר עם הימים שחולפים. אם תנסי להבין ולהזדהות עם הרגשות שכל קינה או תפילה מנסים להעביר לך - את גם תקבלי ותרגישי. נכון, לעתים צריך לעבוד קצת לפני כן ולהבין את המילים עצמן, אבל בשביל זה ישנם הרבה סידורים עם פירושי המילים. את לא צריכה יותר מהמילים עצמן, רק צריך להקשיב להן בפשטות; מי שכתב אותן הכניס בהן הרבה תוכן ורגשות, ולא צריכים להיות מיוחדים כדי לחוש את הבכי שהוכנס אל הקינות, ואת ההוד שנקשר במילים של תפילות הימים הנוראים, למשל.
באופן בסיסי וטוב, את לא צריכה לחפש ולהוסיף יותר ממה שקיים - יש כל כך הרבה גם כך, כך שגם אם רק באותו היום תכיני את עצמך לקראת כניסה אל האווירה המתאימה, זה נפלא וטוב. אמנם הרבה יותר קל ומאפשר להרגיש את האווירה של המועד לאחר שהכנו את עצמנו לקראתו, ובחנו את התוכן שהוא נועד להעביר. כלומר, הכנה היא דבר שיכול מאוד לתרום ומומלץ לעשות אותו, אבל הוא לא הכרחי לחלוטין, ואין חובה לעשות אותו. לא צריך לחשוב על מה יכולנו לעשות, אלא על מה עשינו; כי מה שהשקענו הוא נפלא ורצוי לפני ה´. כדאי להסתכל ולהתמקד במה שיש ולא במה שאין - לראות מה כן קיבלנו ומה יש לנו ביד ובלב.
הרצון שלך מורגש מאוד והכמיהה שלך למפגש מורגש ומלא עם המועדים בוודאי ישפיע עליך גם כך, ולכן את צריכה לשמוח על המצב שבו את נתונה.
אם תרצי להכין את עצמך, הדבר שאני חושב שצריך לחפש הוא חשיבה על המועד ועל המשמעות שלו; כדי שהדברים ייכנסו אלינו ויהפכו לחלק מאיתנו הם צריכים להטריד אותנו, ושיהיה אכפת לנו מהם. כדי לעסוק במועד צריך לחשוב על דברים שקשורים אליו, בין אם על האווירה שאנחנו מרגישים כל שנה, ובין אם על הנושאים של התפילה. אחרי התשובה, אני אביא מודל לימודי שניגש אל הדברים משני כיוונים שונים (הוא מסודר בצורה די סכמתית ושכלית, כדי שיהיה קל לעקוב אחרי הדברים). חשוב לי להדגיש שמדובר על עבודה שמותר לא לעשות אותה, וודאי שיותר חשוב לצום בתשעה באב מאשר להבין את כל משמעויותיו; מדובר על הוספה ולא על דברים שאי אפשר בלעדיהם. את יכולה להתייחס אל זה בתור העשרה.

זאת תשובה מאוד מופשטת ולא ציינתי כאן ספרים שאני ממליץ עליהם, מכיוון שהמלצה היא דבר מאוד אישי, ולשם כך אני צריך לדעת מהו הכיוון שמדבר אלייך כרגע. אם תרצי לשאול שאלות מכל סוג שלחי לי מייל:

ברכה והצלחה

חננאל hananel8@gmail.com


[הכנה למועד]
מטרתנו ברורה - להפוך את המסוגלות לממשות, להוציא מן הכוח אל הפועל. לשם כך יש לנו שלושה כלים חשובים - מחשבה, דיבור ומעשה. נחלק את דברינו לשני חלקים מרכזיים, בראשון נעסוק בהבנה של מה שאנחנו מכירים וכבר חווינו, ובשני נלמד לחפש תכנים חדשים ולהפוך אותם לחלק מן החוויה של המועד.

חלק א´ - מהו המועד שלנו, ובזכות מה הוא כזה?

נתחיל במחשבה - תחשבי על ימי בין המצרים, נסי להרגיש איזה תחושות השם הזה מעלה בך, איזה רגשות מציף בך יז´ בתמוז או ט´ באב? כשאומרים לך אלול - איזה גלים נעים בתוכך?
נסי לזהות ולהכיר את האווירה שיש לימים הללו - האווירה שאת חווית בעברך. חשבי על הימים שעתידים להגיע ועל המשמעות שלהם. אם תרצי תוכלי לכתוב את האסוציאציות שמציצות אחרי שאת אומרת לעצמך ´ראש השנה´ או ´יום הכיפורים´. זוהי בדיקה שבאה לברר מה את מרגישה עכשיו ומה את חושבת כרגע.
דיבור - לאחר שחשבת על מה הימים הללו מהווים בשבילך, ואיזה רגשות עוטפים אותך בזמן שאת חושבת עליהם - שאלי מדוע ולמה. מהו מקור היראה ששורה ביום הכיפורים; מדוע אנחנו עצובים כל כך בימי בין המצרים; ולמה חגיגיות ממלאה את ראש השנה. לכל תחושה יש סיבה ומקור, וצריך להתחקות אחריו ולגלות אותו. אחרי ששאלנו מה אנחנו מרגישים, אנו פונים אל ה´למה´.
ככל שנדקדק יותר בשלב המחשבה, כך הדיבור, שהוא הדיון והבירור עם עצמנו (במקרה הזה), יהפוך למסובך יותר; ככל שהרגשות שנמצא יהיו יותר עדינים - כך מציאת המקור שלהם תהפוך למאתגרת יותר.
מעשה - בשלב זה, כאשר לחלק מן התחושות מצאנו הסבר ולחלק לא, נוכל לעיין בספרים מחשבתיים או הלכתיים ולבחון את הצדדים שיש למועד. לאחר שנברר אילו דגשים וערכים ההלכות והמנהגים נועדו להנכיח, ומה רצו חז"ל שנרגיש - נמצא תשובות לחלק מן השאלות. הלימוד וההיכרות עם הפרטים והרעיונות שהמועד מכיל, יכול לעזור לנו להבין למה אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים.
התהליך הזה נועד לגלות את השורשים של הרגשות שאנחנו חווים, ולהבין למה אנחנו מרגישים אותם.

חלק ב´ - חיפוש התוכן והערכים שמוטמעים במועד

מחשבה - כאן הלימוד הוא הפותח את התהליך. אנחנו רוצים להבין מהם הערכים והמסרים שחז"ל והקב"ה מעבירים אלינו, ולשם כך עלינו להכיר את המצוות ואת ההלכות. את הלימוד ניתן לחלק לשלושה- לימוד הלכה, לימוד תפילה ולימוד מחשבה. בעזרת לימוד ההלכה אנחנו מבינים מהם העוגנים המרכזיים של המועד, ומהם המוקדים שלו. העיסוק בפסח יהיה בחמץ ומצה ובחנוכה - בנרות. אני מתאר כאן לימוד מאוד מופשט ומנותק לכאורה מהאדם והחוויות שלו. אכן, זהו לימוד שהוא מנותק מהחוויה בשלב זה, אבל הוא למעשה הבסיס שלה, גם איננו מודעים לכך (מעשית אפשר לדלג עליו). בשם ´לימוד התפילה´ אני כולל את כל הטקסטים שאנחנו אומרים, כולל הקינות ומזמורי התהלים. מעבר להבנת המשמעות הפשוטה של המילים (שהיא בסיס הכרחי), צריך לחשוב ולהבין מה כל קטע בתפילה אומר ומה הם המסרים שהוא משקף. איזה תחינות מופנות אל הקב"ה, ומהן התביעות שעלינו לתבוע מעצמנו כדי שנהיה זכאים לדרוש אותן. בחלוקה שחילקנו, התפילה שייכת מצד אחד למחשבה, אבל מצד שני אל הדיבור - הלכה מותר ללמוד בלי להבין את המשמעות שלה, אבל איזו משמעות יש לתפילה בלי הבנה??
דיבור - לימוד המחשבה שייך לשלב הדיבור, מפני שהוא עוסק במשמעות של הדברים ובמסרים שהם נועדו להעביר לנו. העיסוק במועדים לא היה מנותק מן הערכים שהם מכילים, וכבר בתורה מצוינים לא מעט מסרים. לאורך הדורות הוסיפו, הרחיבו וחידדו לנו חז"ל (למשל במשנה, גמרא ומדרשים) את המסרים הגולמיים, ובארו לנו אותם; הם גילו לנו את התכנים שהם ראו במועדים. בדורות האחרונים התרבו ספרים שעסקו בעיקר בצדדים המחשבתיים של המועדים, והעיסוק בהם הפך לנרחב מאוד. כאן הדברים כבר מדברים אל ההרגשה של האדם, והוא רואה מה חשב אותו רב שצריך לראות במועד. למשל, בט´ מזכירים לרוב את שנאת החינם ואת הקנאות שהובילו לחורבן. כך אנחנו יכולים לדעת אילו נושאים וערכים צריכים לעניין אותנו סביב התקופה של המועד.
מעשה - לאחר שלמדנו והבנו מה אמור המועד לשקף אלינו, מגיע השלב המעשי, והוא המועד עצמו. כשאנחנו יודעים מה הם הנושאים המרכזיים של תפילות ראש השנה, אנחנו נתקעים פחות בהגיית המילים, וחושבים על התוכן שלהן - חווים אותן יותר; כשברורים לנו החטאים שלנו, הווידוי הופך למשמעותי בהרבה; כשמובנת לנו חלק מהמשמעות של חסרון המקדש - הקינות מקבלות נופך אחר. אחרי ההכנה והציפייה, המועד מגיע, ואנחנו נפגשים עם כל התכנים שיש בתוכו.

ראינו כי ישנו לימוד מתוך ספרים ולימוד שמקורו בנו ובהבנה של מה שאנחנו מרגישים. הלימוד הרגיל הוא הלימוד מספרים, והכיוון השני נזנח לרוב. אני חושב שכדאי מאוד לשלב ביניהם (ראינו כי מדובר בתהליך הפוך, וממש לא סותר - האחד מתחיל בנו ומסיים בספרים, והשני הפוך).

כל סוג של עיסוק במועד, בין אם בינך לבין עצמך, שיחה עם חברים או שמיעת שיעורים יוסיף ויתרום בדרכו; כל אחד ואחת והמתאים לו או לה. עם זאת יש לזכור כי זה איננו העיסוק היחיד, וצריך להקדיש גם לו מקום מסוים.

בהצלחה רבה!