הכל משמים? ה' רוצה שיפנו ישובים?! למה?

שלום!
ראשית, כל הכבוד לך על האכפתיות הגדולה שלך מעם ישראל. הלואי שכל בני הנוער שלנו יהיו כמוך! תמשיכי כך, להרגיש על בשרך כמה נורא שקורים דברים רעים לעמ"י. אשרייך!

שאלת שאלות קשות ונוקבות, ואנסה לענות תשובה כוללת לכולם.
קודם כל, ברובד הבסיסי והפשוט ביותר – יש לנו בחירה חופשית. ה' נתן לנו את האפשרות לבחור לעשות רע, וכשאנחנו עושים רע אז ה' מעניש אותנו.
כמובן ה' מרחם עלינו ונותן לנו עונשים קלים יחסית לחטאים שביצענו, שהרי הדין האמיתי היה צריך להיות שברגע שמישהו עובר אפילו טיפה על רצון ה' הוא היה צריך למות במקום. אך ה' ברחמיו הגדולים מרחם עלינו ונותן לנו זמן לחזור בתשובה ורק כשכבר ממש הגזמנו הוא נותן לנו עונש כדי שנבין שאנחנו לא בסדר ונחזור בתשובה. זה הסיבה לכל המלחמות והפינויים וכל הדברים הרעים שקורים לנו.
(כמובן, העונשים שאנחנו מקבלים כמו למשל פינויים, אינם תוצאה של החטאים שלנו בלבד אלא גם של מי שמבצע את הדבר הרע שקורה לנו. למשל בפינויים, מי שקיבל את ההחלטה (הדרג המדיני – ראש הממשלה, השרים השותפים להחלטה, מפקדי המשטרה הבכירים וכו') ומי שמבצע אותה (השוטרים/חיילים) עושים חטא כלפי ה' וגם בגללם אנחנו מקבלים את העונש. כמובן, אם נתקן את דרכינו זה ישפיע גם עליהם והם לא יחטאו, אבל הבחירה היא לא רק בידיים שלנו).
אחרי שהבנו את הרובד הבסיסי, כדאי להעמיק ולהבין קצת יותר.
שאלת למה שה' לא יבנה לנו את בית המקדש וזהו?
אולי תופתעי לשמוע, אבל אם ה' יבנה את בית המקדש זה ממש לא יעזור.
למה? כי בית מקדש זה לא אבנים, ולא עצים ואפילו לא קורבנות. לבית המקדש יש מטרה בעולם, וכשהמטרה הזאת לא יוצאת לפעול על ידי בית המקדש, אין סיבה שבית המקדש יהיה בעולם. הוא סתם מיותר וחסר משמעות. בית מקדש זו מציאות פנימית של קרבת אלקים שבנינו בתוך הלב שלנו. אם יש לנו בית מקדש אבל אנחנו רוצחים או לא מתנהגים כמו שה' רוצה, אם אנחנו מלאים תאוות שפלות - אז אין משמעות לבית המקדש.
כך גם לגבי כל העונשים שה' מביא עלינו. הם אינם נובעים בגלל ש'הרגזנו' את ה' או משהו כזה. הם נובעים מכך שאנחנו לא מבצעים את המטרה שלנו ואין סיבה להשאיר אותנו בעולם. העולם הפנימי שלנו מת, אז העולם החיצוני חסר ערך וממילא ה' לא ימשיך לקיים.
לכל אדם ודבר בעולם יש מטרה שבשבילה ה' ברא אותו וממשיך כל רגע ורגע לתת לו חיים. כשנגשים את המטרה שלנו נהיה הכי מאושרים ושמחים. כדי לבצע את המטרה שלנו ה' נותן לו המון כלים – גוף בריא, חברים, תורה, משפחה, בית לגור בו ועוד ועוד. לעם ישראל כולו הוא נותן את ארץ ישראל כדי שנוכל לבצע את המטרה שלנו בעולם. כשהמטרה שאנחנו באים לעשות בעולם לא מתקיימת – אין יותר סיבה לכך שהכלים שה' נותן לנו ימשיכו לקבל חיים מבורא עולם. הם כלל לא עוזרים לנו לבצע את המטרה שלנו וכלל לא מסייעים להגיע אל היעד הנכסף שבו נרגיש שמחים ומאושרים.
המטרה שלנו היא לבנות עולם פנימי של מידות טובות ורצונות נעלים. לרצות כל הזמן לעשות טוב. כשאנחנו לא עושים את זה – ה' לא ימשיך לתת לנו דברים שאיתם היינו צריכים לבצע את המטרה שלנו, כי אין בהם צורך – שהרי גם ככה אנחנו לא מבצעים את המטרה שלנו. אם אנחנו לא משתמשים בגוף שלנו לדברים טובים, אז אין סיבה שה' ימשיך להעניק חיים לגוף שלנו, הרי גם ככה הוא חסר משמעות אמיתית.
כמובן, ה' מאוד אוהב אותנו והוא דואג שגם במקרה וחטאנו, העונש שנקבל יוביל גם לתיקון שלנו. הוא לא סתם מעניש אותנו כדי שנסבול, אלא כדי שבסופו של דבר נגשים את המטרה שלנו ואז נהיה הכי מאושרים בעולם.
למשל - זה שאין לנו בית מקדש גורם לנו להתגעגע אליו. ככל שנתגעגע יותר ככה נבנה בתוכנו את בית המקדש הפנימי, זה שבתוך הלב שלנו. נדמיין מה זה לחיות חיים של בית מקדש, עם כהנים קדושים שקרובים כל כך לבורא עולם ולויים שאם נשמע אפילו תו אחד מנגינתם ייזלגו עינינו דמעות מצמאון לבורא עולם. נצייר לעצמנו מציאות שבה נביאים, אנשים שמדברים עם ה' מסתובבים ברחובות וכמובן כל עם ישראל שעובד את ה' כל רגע מחייו בעבודת ה', בתורה, בתפילה, בחקלאות ובכלכלה. כשנדמיין דמיונות קדושים כאלה מתוך געגוע לבית מקדש, נרומם את השאיפות של החיים שלנו. נפסיק לרצות דברים קטנים כמו כבוד וכסף ונשתוקק לחיים מלאים ועוצמתיים שכולם עבודת ה' ומוארים באור האין סופי של בורא עולם. זה בניית בית מקדש פנימי – להשתנות! להיות אדם ששואף לדברים נעלים וקדושים! כשנבנה בתוכנו עולם פנימי, נגשים את המטרה שלנו, אז ה' יעזור לנו להמשיך לבצע את המטרה שלנו על ידי זה שהוא יבנה לנו את בית המקדש שבו נוכל להמשיך להתעלות ולבצע את המטרה שלנו. כשבית המקדש הפנימי ייבנה, אז גם החיצוני ייבנה במהרה בימינו. ואז הוא לא יהיה חלול מתוכן ומשמעות אלא יהיה ביטוי אדיר לקודש שנמצא בתוכנו. אלו דברי רבי יהודה הלוי – "ירושלים לא תיבנה עד שיכספו אליה תכלית הכוסף". נתגעגע, נבנה בתוכנו שאיפות חדשות וגדולות, נבנה בתוכנו את ירושלים, ואז כשנצטרך את ירושלים הממשית כדי להגשים את המטרה שלנו, ה' יבנה לנו את ירושלים.

שאלת מה עושים?
פשוט מאוד וממש לא קל – בונים עולם פנימי בתוכנו. מגשימים את המטרה שלשמה באנו לעולם – להידבק בבורא עולם עוד ועוד. "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" – מי שדבק בריבונו של עולם הוא חי. כשאדם מגשים את המטרה שלשמה הוא נברא, ה' מעניק לו שפע של חיים. חיים שמחים ומאושרים בלי שום חיסרון אפילו לא גשמי. יהיה לו כל מה שהוא צריך.
איך? איך דבקים בה' ובונים בתוכנו עולם פנימי?
יש הרבה דרכים ואזכיר על קצה המזלג שניים מהם:
א. [לימוד אמונה:]
ללמוד ולהבין בצורה עמוקה מי אני, מיהו אלקים מה זה עם ישראל ומה זה התורה. מהי המשמעות של המצוות וארץ ישראל ואיפה הגאולה בכל הסיפור הזה. כל נושא שהזכרתי הוא עולם ומלואו, אבל הכיוון הכללי הוא פשוט להעמיק כמה שידנו משגת. להבין בצורה שנוגעת ללב ומחברת אותנו לרובד העמוק של החיים. כשנתחבר לעולם העמוק, נבין מה באמת ה' רוצה מאיתנו ומהעולם ונתחבר לשאיפות הרבה יותר גבוהות וקדושות ממה שאנחנו מכירים כיום.
בתור התחלה אני ממליץ בחום על חוברות בשביל הנשמה שהוציאו בישיבת מרכז הרב או ספרים של הרב אבינר וכדומה. ספרים קלים יחסית להבנה שמרוממים אותנו למקום הרבה יותר גבוה.
ב. [תפילה:]
בתפילה אנחנו בעצם מבינים שכל הכח שלנו הוא מה'. אנחנו עומדים מולו חסרי אונים ושוטחים את בקשתנו מתוך ידיעה ברורה שהוא היחיד שיכול לעזור לנו. בעצם אנחנו מוסרים את כל החיים שלנו לבורא עולם, וזה החיבור החזק ביותר.
בנוסף, בתפילה אנחנו מתחברים לרצונות האמיתיים שלנו. אנחנו מבקשים על עם ישראל והגאולה, בית מקדש וארץ ישראל. גם כשאנו מבקשים על עצמנו בדרך כלל נבקש על רצונות טובים שיש בנו. אפילו אם זה להצליח במבחן, בסופו של דבר זהו רצון טוב כי בטח זה ישמח את אמא או משהו כזה. בתפילה אנחנו מרוממים את הרצון שלנו ורוצים דברים נעלים יותר.
כמובן, כל עבודת ה' שלנו בונה בנו עולם פנימי. כל לימוד וכל מצוה מרוממות את השאיפות והרצונות שלנו, ומחברות אותנו לבורא עולם, למקור החיים. זה לא משנה אם זה ספירת העומר או לעזור לחברה ואפילו ללכת לישון מוקדם כדי שמחר יהיה לי כח – כל קיום רצון ה' בונה בנו עולם פנימי.

[אז מה למדנו?]
ראשית, ברובד הבסיסי – יש לנו ולמי שפוגע בנו בחירה חופשית, וכשאנחנו חוטאים לה' הוא מעניש אותנו.
ברובד העמוק יותר:
לכל דבר בעולם יש מטרה. כשהוא מבצע את המטרה שלו יש משמעות לחיים ולקיום שלו והוא מקבל חיים. כשהוא לא מבצע את המטרה שלו הוא חסר משמעות וה' לא יתן לו עוד חיים.
כשהעולם החיצוני נהרס, אנחנו מרגישים ומבינים שלא ביצענו את המטרה שלנו ולא בנינו בתוכנו עולם פנימי. כשאנחנו מרגישים ומבינים ככה אנחנו משתוקקים ופועלים כדי לתקן את העולם הפנימי שלנו ולהגשים את המטרה שלשמה באנו לעולם. זוהי טובת ה' הגדולה - שגם כשהוא מעניש אותנו הוא דואג שהעונש יוביל לתיקון.
איך מתקנים? כל עבודת ה', במיוחד לימוד אמונה ותפילה אבל גם עזרה לחברה או לאמא בונה בתוכנו עולם פנימי שכשנסיים לבנות אותו – תגיע הגאולה.
בהצלחה!

משה