שאלה
כבוד הרב שלום,
ידוע רב כחלק גדול מהגולבליציה השוטפת אותנו יש תחרות בעולם בכל התחומים מספורט , מדע תרבות סביבה ידע כל תחום חומרי שסובב בכל היבשת.
ידוע רב שגוים רבים מגיעים להישגיות וזוכים לכך תשואות והערצה בכל העולם, וכך גם יהודים רבים וגם ישראלים מפתחים הישגיות בכל מקצוע מסוים. אבל גם באותה נשימה מודגש שאנחנו ליהודים בעולם הזה יש לנו תפקיד רוחני בתור אור לגוים, ואילו הגוים הם חזקים בפן החומרי,
אני תוהה האם כיהודי בעולם הזה חשוב בהיבט האישי להיות יותר צנוע להתמקד בעיקר בלימוד תורה שמשקפת את תכלית הכל, אולם מצד שני בהתסכלות רחבה וחינוך לדורות חשוב גם להשים אותנו על המפה ברמת הישגיות כדי להשתלב גם בתחומים חומריים ומעשיים.
חשוב להבין מנקודה פילוספית איפה עומדת הלכה בנושא זה, בתור אחד שרוצה לשמור מצוות אבל גם להיות אקטיבי ולהתעסק בחומריות ובמעשה:
האם אין מניעה שיהודי ישקיע את מירב זמנו בהישגיות בכל תחום שהוא(אם יש משהו ספיציפי שאסור גם טוב לציין)??
* האם אין בעיה לחנך את דור של צעירים להישגיות כמו במדינות שונות בעולם??
* ומה מאפיין את העם שלנו יחסית לשאר העולם??
תשובה
שלום,
אם הבנתי אותך נכון שאלתך אינה על ההשגיות כערך, אלא על התחומים בהם מדובר. לא התחרותיות מטרידה אותך, אלא הנושאים בהם מנסים להתבלט ולהצליח.
למיטב הבנתי, אכן תפקידו של עם ישראל בעולם הוא תפקיד רוחני ומוסרי, אך אין זה סותר מעורבות מלאה בחיי החומר בעולם הזה. התורה לא דוחה אותנו מלהתעסק בחיי החומר, ואיננה תובעת בלעדיות על חיינו. זו הייתה מארת הגלות, ששמה מחיצה בין העולם הזה לבין היהדות. אנו עכשיו בזמן של פריחה לאומית, של אתחלתא דגאולה. פריחה זו מאופיינת בעיסוק מחודש בכל תחומי החיים, בהצלחות ובהשגים במדע, ברפואה, בטכנולוגיה, בתעשיה, בבטחון, בחקלאות, ועוד ועוד.
ככל שנשמתנו גדלה וחיינו הרוחניים מתעשרים וגדלים, צריכים חיי הגוף לצמוח ולהתעצם בהתאמה, כדי לתת בסיס יציב ומוצק לעוצמות הרוחניות המתחדשות.
אין זה עניין הלכתי, אלא השקפתי, אך זוהי תביעה אלוקית מאיתנו להיות אקטיביים, לייצר ולהשפי, לחפש ולהמציא. אין כאן עניין "ללמוד מגויים", אך אפשר גם בזה להיות אור לגויים.
כל טוב
ידידיה