שאלה
שלום כבוד הרב,
במסגרת לימודי באקדמיה למוסיקה בירושלים אני נתקלת בפרוייקטים שונים ומגוונים בחינוך מוסיקאלי ברחבי הארץ, בין היתר לאוכלוסיה הערבית. אחד הפרויקטים הוא בעצם פרי יוזמתם של שני מוסיקאים צעירים שהחליטו לנצל את מבנה המתנ"ס בשכונת סילוואן במזרח ירושלים (שלא היה כל כך בשימוש עד אז) לטובת בי"ס אחה"צ למוסיקה. במסגרת הפרויקט, שהחל לפני כשנתיים, ניתנה לילדי השכונה האופציה להשתתף בשיעורי מוסיקה עבור סכום סימלי, וכיום במתנ"ס ניתנים שיעורי מוסיקה, אומנות, מחול וישנה ספריה נחמדה גם כן. כיום יש כמה מאות ילדים שרשומים כמנויים למתנ"ס ובעצם משתתפים בחוגים השונים והמגוונים. היום לילדים אלה יש את האופציה להתחנך לדברים אחרים מלבד לשוטט ברחובות, לזרוק אבנים ולשיר שירי מחאה. בעצם, הקמת המקום גם נתנה לרבים מבני הנוער עבודה, וכיום הם עוסקים בעבודה קצת יותר משכילה מאשר פועלי בניין. נאמר לי גם שהוקמה קבוצת נשים, חוג לנשים במתנ"ס, ורבים מהנשים שמגיעות לחוג (עריגה, בישול...מה שיהיה) מספרות שעד היום לא היתה להם את האופציה לצאת מהבית משום שהבעלים לא התירו להם. והיום יש להם תירוץ, החוג במתנ"ס ("כולן הולכות אז שאני לא אלך?...."). למה בעצם אני מספרת את כל זה? כששמעתי על הפרוייקט הזה שהוקם אמרתי לעצמי, רגע, אולי זה משהו שאנחנו גם צריכים לדאוג לו...אנחנו, הכוונה היא לאנשי המגזר הדתי לאומי, בתור אנשי תורה שמאמינים בצדק. הרי בסכ"ה אלה אנשים שנילקחה מהם האופציה לדעת כל דבר אחר מלבד פיגועים וזריקת אבנים. באיזשהו אופן אלו תינוקות שנישבו. אני בעצמי תושבת יו"ש ואיני מצדיקה שום עלימות שמתגלה מצד הערבים. אך אני שואלת את עצמי- מה הפיתרון? לזרוק את הערבים מכאן? להשליט בהם סדר? מה הגישה ההילכתית? האם אלו אנשים שהם בגדר עמלק- לא חסים לא עליהם ולא על צאנם? ואם לא, אין אנו צריכים לדאוג שתהיה להם הזדמנות שווה? האם דאגה זו לא יכולה לפתור הרבה בעיות? התשטית של החינוך שהם מקבלים....באמת שאיני מתריסה ורק שואלת ורוצה לדעת את דרך האמת והצדק של תורתינו הקדושה.
בברכה,
יעל
תשובה
שלום וברכה!
דבר יפה עושים אותם העוסקים במלאכה הגורמים לאוכלוסיה הערבית לזנוח דרך טרור ולקבל תרבות ולעלות על דרך המלך. אני מאמין שרק ע"י פתיחת אופקים לאוכלוסיה הערבית, ע"י הענקת התרבות, חינוך לשלום ויחסי ידידות ושלום נצליח להוקיע מתודעתם של צעירים ערבים את הנטיה לאלימות וטרור.
גישתה של תורתינו הקדושה היא להרבות שלום "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". לכן אין שום דבר רע בקירוב ערבים לתרבות, להשכלה, לקבלת האחר והזנחת דרך הטרור. אדרבא זה דבר טוב ומבורך.
רעיון של דו-קיום מופיע בתורה בהלכות גר תושב. עם ישראל שולט בארץ, אך מאפשר חיים לאנשים שאינם מבני ישראל המקבלים מרותם של עם ישראל ולא עובדים עבודה זרה. תורה הזהירה הרבה מאד פעמים לא לפגוע בגר (הכוונה העיקרית היא לגר תושב). אם אותם הערבים עוברים תהליך של קירוב דעת, יצירת קשרי שלום עם שכניהם היהודים, מבינים שזו דרך העדיפה על פני דרך של התנגדות ומאבק, אז הפעילות מבורכת.
ערבים הם צאצאים של ישמעאל אחיו של יצחק אבינו ובנו של אברהם אבינו, לכן כל הדיבורים על עמלק פשוט מופרכים. הם לא בני עמלק ואין עלינו חובה להשמידם. ברור הדבר שבאותם הקמים עלינו ומנסים להורגינו נלחם מלחמת חורמה ונגרש אותם מהארץ כי אין להם דין גר תושב. ערבים זה עם וכמו בכל עם יש רעים ויש טובים. אדם אינו רע מעצם היותו ערבי, הוא רע כשהוא בוחר בדרך הטרור ואלימות.
מקווה שעזרתי לך.
חג כשר ושמח,
חיים בריסק