שאלה
רציתי לשאול את הרב שתי שאלות:
1)האם נפסק להלכה שמצוות צריכות כוונה או לא? *אם אפשר שהרב יציין מאמרים ומקורות לעיון.
2)האם יש מציאות שנומר על גמרא מסוימת שהיא לא שייכת לדורנו אלה רק לתקופת הגמ', לדוג': הגמ' בקידושין דף מ"א, עמ' א שר"ל אמר שם: שהאישה לא צריכה לראות את הבעל לפני שתסכים להתקדש לו ולא שייך ששמא יתגנה בעיניה משום שהאשה אומרת:"טב למיטב טן..." ולכן אין שום בעיה שתתקדש ע"י שליח למקדש. לפי עניות דעתי כיום המציאות היא שהאשה לא תסכים להתחתן עם כל אחד ולא בטוח שהיא גם אומרת כדברי ר"ל העיקר שאני התחתן אלה יהיה אכפת לה מהמראה של הגבר בידיוק כמו שאכפת לגבר מהמראה של האשה.
אם הרב יוכל לתת לי מקורות לעיון זה יועיל מאוד.
תודה מראש חיים.
תשובה
1. נפסק שמצוות צריכות כוונה. אך ביחס למצוות מצה פסק הרמב"ם שאין צריך כוונה, והראשונים עסקו בביאור דבריו אלה (ראה למשל כסף משנה פ"ב מהל' שופר ה"ד). מאמרים בענין מצוות צריכות כוונה, ראה בפרויקט השו"ת בגרסאות החדשות במפתחות של כתבי עת.
2. ברור שאתה צודק שקביעות של חז"ל הקשורות במצב חברתי וכדומה (כמו בדוגמה שציינת), משתנות בעקבות השינויים החברתיים. זה נכון ביחס להדרכות והמלצות של חז"ל שאינן בגדר הלכה. בפרטיהלכה שקבעו חז"ל, גם כשהם נקבעו על בסיס מצב חברתי מסויים, כדי שהם ישתנו נדרש שפוסקי הדור יקבעו שהשתנה הדין בעקבות השינוי המדובר.
התשובה ניתנה ע"י הרב ברוך קהת