היותר טוב אויבו של הטוב

שאלה

שלום וברכה,

כבוד הרב.

שמי שירה וני כרגע אני בשנה של תרומה לעם ישראל.

אני כבר חמש שנים מחפשת את הקב"ה וברוך ה' השנה אני מרגישה שאני באמת מאמינה בקיומו ולא רק זה אלא שאני מרגישה אהבה גדולה אליו.

וכעת אני דואגת להיות קשובה למה שהנשמה שלי רוצה והרבה פחות למה שנידמה לי כרצון הנשמה וזה בעצם יצר הרע.בחלק מהפעמים נדמה לי שאני מצליחה ובחלק האחר אני מרגישה שאני נותנת לעצמי ליפול. ובאותם פעמים של נפילה אני מרגישה נורא עם עצמי שזה קורה לרוב. אני מרגישה וחושבת שמין הראוי שכאשר אדם חש קרוב להקב"ה הוא צריך לרצות כל שניה בקרבתו!? אני רוצה להיות הרבה יותר מימה שאני כעת אני רוצה להגיע לרמה רוחנית גבוהה אני באמת רוצה ללמד את עצמי להיות אדם יותר פשוט ולא להמעיט בערכו של האחר.אני מאוד הייתי רוצה לבנות בית בישראל מלא בשמחת ה' ואהבת ה' וכמובן בית מלא בנתינה לעם ישראל ללא גבול.אני רוצה בית שיעשה קידוש שם שמיים ואני מצפה מעצמי כיחיד לעשות תמיד לכבוד שם שמיים לא לכבודי שלי. זהו רצוני זאת משאלת נפשי ואני מרגישה שהבנתי זאת השנה. אני באמת רוצה חיים שבהם אני אף פעם לא אפסיק לעשות ורק טוב לאנשים ולבורא עולם.בקשתי מהקב"ה זה לא שיהפוך את הכל לפשוט בשבילי אני בהחלט רוצה לעמול למען מטרות חשובות אלו רק אני כן רוצה סיעתא דשמיא.

אין לי שאלה של הלכה או דבר המוגדר כשאלה איך יש בי רצון לשתף בפחד שקיים בי. אני תמיד בתחושה שאני לא בן אדם מספיק טוב בכדאי לחיות חיים כאלו ויותר מכך אני מרגישה שלא מגיע לי בחור כזה טוב שיהיה מוכן וירצה באותה מידה את החיים בהם אני חפצה.

אני מסתכלת מסביבי ואני רואה חברות מלאות באמונה בהקב"ה בנות שכל חייהם היה להם ברור קיומו של ה' בנות שהמסלול שלהם תמיד היה מאוד ברור ואחרי שלמדו באולפנא כזאת או אחרת הן עשו שירות לאומי והתחתנו עם בחור ישיבה והכל היה מאוד מסודר.וזה משמח אותי אך יחד עם זאת זה מרתיע אותי כי אני לא כזאת. ולא כל חיי הייתי "צדיקה גדולה" אומנם לא עשיתי דבריםשאין מהם חזרה אך די לי עם אלה שעשיתי בכדי להרגיש לא ראויה. אני מרגישה שגם הפחד הזה שקיים בי הוא מראה על חוסר אמונה אך זה בילתי נמנע!

הייתי רוצה לדעת מה אני כן יכולה לעשות בכדי לעזור לעצמי?

בתודה מראש:

שירה.

תשובה