החניכים שלי לשעבר מתקלקלים

שלום.

אני מקווה שהבנתי נכון את תמונת המצב: אחותך מדריכה את הקבוצה שאת הדרכת בעבר, ואת לא מרוצה מהאופן שבו היא עושה את זה. אולי במידה מסוימת את מרגישה שהיא קצת מקלקלת לך את העבודה הטובה שאת עשית, ולכן את מנסה לצמצם נזקים.

זו הזדמנות מצוינת עבורי לחדד נקודה מאוד חשובה בהדרכה – מסגרת הזמן. יש נטייה לפעמים להתייחס לחינוך ולהדרכה כמשימה שאין לה גבולות ברורים. אין גבולות מוגדרים של זמן או מקום. מדוע? כי כששואלים מדריך או מחנך "הי, אתה! האם הצלחת במשימה החינוכית שלך?", הוא עשוי לומר: "אני לא יודע. הרי החינוך הוא דבר עמום, לא ברור, ולך תדע מה הצלחת ומה לא? אולי, כשהתלמיד/חניך שלי יסיים את הצבא, יקים משפחה וילמד דף יומי – נוכל לדבר על תוצאות. וגם אז לא בטוח. אני עושה את המיטב – והקב"ה ידאג לשאר!". הבעיה המרכזית בתפיסה הזו, שאין לי שום כלי שמסייע לי לברר עם עצמי איפה אני חי? האם אני בכלל מצליח? ומה זו הצלחה מבחינתי? ואיך אני יודע שאכן הצלחתי?

השלכה נוספת שיש למסגרת הזמן נוגעת במישרין לשאלה שלך. - אני עומד להדריך שנתיים, או שנה וחצי, או שנה. זה הזמן שלי. זה מה שהקציבו לי. בזמן הזה – אני אחראי. אני צריך לספק תוצאות: לעצמי, לחניכים שלי, לתנועה. אבל בתום שנתיים – סיימתי את התפקיד, העברתי את השרביט, קדתי קידה וזזתי הצידה. זה הזמן שלי לסכם לעצמי "מה היה לנו". מה הצבתי לעצמי, ומה מתוך זה הצלחתי להשיג, ואיפה אני רואה את זה "בשטח".

לכן, התסכול והאכזבה שלך מובנים, אבל מצד שני, היכולת שלך וגם הלגיטימציה שלך להשפיע – מוגבלת. מצד שני, חשוב לזכור שזה לא פשוט לטשטש השפעה חינוכית משמעותית. זה אומר שבמידה ואכן הצלחת להגיע להישגים עם החניכים ולהשפיע עליהם, גם למדריכה "בעייתית" יהיה די קשה לשנות את זה ו"למחוק" את מה שאת עשית.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות במקרה הספציפי שלך? המצב שאת מתארת נשמע קצת קיצוני: חלק ניכר מהצוות לא מרוצה מההתנהלות של אחותך המדריכה. ובכל זאת, היא עדיין ממשיכה להתנהל באותו אופן. ייתכן שאפשר לדבר עם הצוות והקומונרית ולחשוב איתם ביחד איך אפשר לקבל החלטות בצוות באופן קצת יותר דמוקרטי ומסודר. עדיין, גם את הצעד הזה אני מציע לך ליזום ממקום של "ממליצה", "מבחוץ" וכו', ולא כצעד שעלול להיתפס כהתערבות בפעילות של הסניף והצוות.

בהצלחה!

אוהד