החניכות עברו כל גבול

שלום לך מדריכה מסורה ונפלאה.

אני מתרשמת מאד מהאחריות שלך בחינוך ובהדרכת חניכותייך. ישר כח, חזקו ואמצו!

לטעמי, כאשר חניכים מתנהגים בצורה לא הולמת, לא ניתן ולא ראוי להמשיך כרגיל בהעברת פעולה. החניכים צריכים להבין שהפעולה תועבר רק כאשר התנאים מתקיימים.

מנסיוני בהדרכה ובריכוז סניף, כשהחניכים יוצאים מאיפוס בצורה חזקה, יש לכנס אותם ולהסביר בקצרה שזו לא ההתנהגות המקובלת בסניף שלנו ובפרט בשבט, לומר מילות חינוך ברורות וישירות ולשחרר אותם. אין טעם להכנס לדיבור של הטפה, האשמות וכו' כי בדרך כלל שום דבר לא טוב לא יוצא מכך. גם לרוב כשמנסים להמשיך את הפעילות, הדבר בלתי אפשרי כי החניכים תוססים, המדריכים פגועים ופעולה לא נועדה להיות דבר שמסמנים כ'וי' אלא כמוקד הפעילות בסניף. כך שבנקודה הזאת אני חושבת שנהגתן נכון.

מותר לחניכות להפגע ומותר גם לכן להפגע מהתייחסותן. כאשר חניכים מתנהגים בשונה מן הכללים וכפי שהתרגלנו, יש תחושה של אכזבה ואף של כפיות טובה. "כל כך הרבה אנחנו משקיעות וזה היחס שלהן אלינו"? עם זאת, אין טעם להשאר במקום של העליבות, אלא יש לנצל את האירוע על מנת להציב מטרות מחדש, לקבוע כללים ולהחזיר את השבט אל דרך הישר, כפי שאת מבקשת לדעת.

השבת שאחרי כבר חלפה (וזה המקום לומר שאני מתנצלת על עיכוב בתשובה ומקוה שבפעילויות שהיו לאחר מכן, היה טוב יותר). מקוה שניצלתן את המפגש הבא (ואם לא אפשר כעת) כדי להתנצל גם על הדברים שלכן. בקשת מחילה אמיתית לא מהוה נקודת חולשה אלא להפך, מאד מאפשרת פתיחות ויצירת קשר קרוב יותר. אתן יכולות לומר שאתן מבינות שהן נפגעו מדבריכן ושאתן מצטערות שיצאתן משליטה ולהסביר שגם אתן התאכזבתן מהתנהגותן ושאתן מקוות שהיא לא תחזור על עצמה שוב.

לדעתי, כדאי לבחון מה הגורמים שהובילו את החניכות לפרוץ גבולות? זו שאלה שאת והמדריכה שאיתך צריכות לחשוב עליהם יחד.
האם זו תוצאה של החופש הגדול המתאפיין לא פעם בפריקת עול, והקושי בחזרה למסגרת לימודים היכול לבוא לידי ביטוי גם בסניף?
האם זה כוחו של ההרגל להיות שנה יחד, מה שמחייב רענון והבנייה מחדש של הגבולות במסגרת הפעילות בסניף ובשבט שלכן בפרט?
או שאולי מדובר בסיבות אחרות.

בנוסף, היות ואתם שנה יחד, ודאי זיהיתן מי המנהיגות בחבורה. יש מקום להשתמש בכוח שלהן להנהיג את חברותיהן למקום נכון וטוב. לעתים כמדריכים נראה לנו ברור הקשר שלנו עם החניכים ואנו עשויים להחשיב אותו כטוב וקרוב, אך כל קשר דורש תחזוק והשקעה שמביאים בדרך כלל לידי הערכה מחודשת. הייתי מציעה לקחת את המנהיגות לשיחה אישית ולברר איך הן תופשות את הפעילות בסניף ואת המדריכות שלהן. במקביל לנצל את אחד המפגש הבא עם כל החניכות בפתיחה של מילות חיזוק על מנת שהחניכות יבינו כי בגדול אתן תופשות אותן כבוגרות ונהדרות ושאתן שמחות ונהנות להדריך אותן וגם לשאול איך הן רואות את הפעילות, ממה הן נהנות בסניף וכדומה, ומתוך דברי החיזוק לצאת אל הדרוש תיקון. חשוב מאד שהחניכות יבינו את המסר שעליהן להתנהג בדרכי נועם כי זה הדבר הנכון להן וכי זה הדבר המקובל בחברה וגם בסניף ולא כדי שאתן תהיינה מרוצות או לא פגועות.

כמו כן, כדאי שאת ושותפתך להדרכה תבחנו את ההתנהלות שלכן בתקופה האחרונה. האם השתדלתן לגוון לחניכות במערכים? לדבר על נושאים הקרובים ללבן? להשתמש במתודות בהן הן יכולות להביע עצמן ולהשתתף באופן פעיל? להציב גבולות ולעמוד מאחוריהן?
לא פעם חניכים פורצים גבולות כי משעמם להם וכדאי לנטרל את הגורם הזה. מה גם, שבהדרכה, נדרש מאתנו לפעמים לעצור ולחשוב גם על ההתנהלות שלנו, אלו מטרות השגנו ולקבוע יעדים להשגת המטרות הבאות.


אני מבקשת גם להרגיע אותך. אל תשכחנה, לפי דברייך מדובר באירוע יחסית חריג, שקורה לאחר שנה של הדרכה. את גם מציינת שהחניכות תותחיות ורציניות ויחסית לגילן הצעיר אני בהחלט חושבת שהדבר מצביע כי אתן מנהיגות ומדריכות את השבט בהצלחה רבה. בכל תהליך יש גם נקודות של 'נפילה' שאם מתעלים אותן נכון, צומחים מאד ויש אפשרות להתקדמות מבורכת. לכל מדריך יש שבת כזאת שבה הפעולה לא הצליחה או שהחניכים לא התנהגו באופן הולם ונכון שזה מאכזב כשהדבר הזה קורה. אך העיקר שהוא מחזק את האמונה שלו בחניכים ובקשר עמם ושהוא מצליח ביחד איתם לצלוח מעל זה ולהחזיר את הנהגת השבט לדרך הישר.


מאחלת לכן הצלחה רבה בשנת הלימודים הקרובה ובהדרכה ושנה טובה ומתוקה.
אם יש צורך בהמשך התייעצות (בייחוד שחלף קצת זמן ואולי יש בפיכן עדכון, את מוזמנת בשמחה להמשיך לכתוב לי למייל ואשתדל לסייע).

שאי ברכה ואור, נעמה
naamonet81@gmail.com