החניכות לא באות למפקד ולתפילה

מדריכה יקרה ומסורה,
שלום לך.

את מעלה נקודות חשובות בנוגע למסגרת של שבט וסניף, ושואלת איך ועד כמה את כמדריכה צריכה להתעקש עליהן.
בואי נתבונן בשאלה שלך ונציע כמה כיווני חשיבה:
[כלפי חוץ וכלפי פנים]
הדברים שהזכרת – אי עמידה במפקד, אי כניסה לתפילה ושקט תעשייתי במקום מוראל נלהב – הם דברים שבולטים לך גם מפני שהם בתחום ה"נראות" – שלושתם דברים שרואים מאוד חזק.
אחת הבעיות שלנו כמדריכים עם בעיות מהסוג הזה היא שאנחנו מרגישים שזה משדר משהו שלילי על השבט, וממילא גם עלינו. זה קצת כמו אמא שמתפדחת שהילד שלה צורח בסופר – גם אנחנו קצת מתפדחים כשהחניכים מתנהגים שונה ממה שמצופה ומקובל בסניף. הרבה פעמים זה גורם לנו להרגיש שמשהו בשבט לא מוחזק או לא מספיק במסגרת, ואז אנחנו חושבים – רגע, אז מה זה אומר עלי כמדריך? שאני לא מחזיק את השבט מספיק טוב? שאין לי סמכות..?
בנקודה הזאת, רגע לפני שהאמון שלנו בעצמנו ובחניכים צונח למינוס ארבע, צריך לזכור דבר חשוב:
המפקד, התפילה, המוראל וכו´ הם חלק מהמסגרת – לא מהמהות. במהות, ממה שאת כותבת, נשמע שהולך מצויין – את מדריכה חדשה וכבר יש הרגשה נעימה וחיובית בשבט, לך טוב איתן, להן טוב איתך... בסה"כ מה שצריך זה לחזק כמה ברגים כדי להקנות מסגרת יציבה יותר.
ואת בהחלט צודקת כשאת אומרת שלא יעזור לעשות דברים "חיצוניים" – להכניס אותן בכוח למפקד או להכריח אותן להיות בתפילה. העבודה איתן, במיוחד בגיל הזה, צריכה להיות יסודית, שקולה ופנימית, כדי להגיע למקומות שדווקא את כמדריכה יכולה להנחות ולהוביל.

[לקחת זמן להתאקלם]
כפי שכתבת, את מדריכה חדשה. זה אומר מצד אחד הרבה מוטיבציה, הרבה חלומות, הרבה כוח, הרבה רצון – המון דברים מעולים שבטח יעזרו לך בלי סוף במהלך התקופה היפה והמשמעותית של ההדרכה. יחד עם זאת, מרוב התלהבות אנחנו נוטים לפעמים לרוץ קדימה בלי לשקול דברים קודם. השאלות שהעלית מראות שאת דווקא מבינה היטב את המקום של החשיבה והשיקול, ואני רוצה להציע לך כיוון מסויים:
מעבר לכך שאת מייצגת את התנועה והסניף מול השבט שלך – את כמדריכה חדשה צריכה לייצר מסגרת שבטית חזקה. חשוב שתכירי לעומק את הבנות ואת טיב הקשרים ביניהן, חשוב שתבני אמון בינך לבינן ובמקביל גם חשוב ליישם קווים מנחים כלשהם של מסגרת של השבט.
קחי לך את הזמן לעשות מין "היערכות": במקום לחתור ישר למטרה למצוא את מטרות הביניים: איך להכיר יותר את הבנות, איך לתעל את החיבורים ביניהן, איך לדעת לדבר איתן על דברים שמעניינים אותן (עניין שנרחיב עליו בהמשך) ועוד. אנחנו ניגשים להדרכה מתוך השקפה אמיתית לפיה המדריך צריך להיות מעורב בהכל, אבל בתור התחלה חשוב לדעת גם לא לרוץ על כל הקופה.
נקודה חשובה נוספת היא לדעת [לבחור קרבות]. אלא אם כן מדובר בקווים אדומים, לא כדאי להיכנס לעימותים קבועים עם החניכות על כל מיני דברים. ברור שחשוב לנסות, להשתדל ולעודד, אבל אם כל זה לא עובד – לדעת גם להרפות. אפשר, לדוגמא, לנסות להגיד "יאללה, אנחנו נכנסות לתפילה, בואו נראה שאנחנו שבט רציני..." – להגיד וללכת, בלי לחפור יותר מדי, ומי שתרצה כבר תבוא לבד.
אני חושבת שיש בזה עניין גם של הקשבה לחניכות. הרי אין טעם ללכת איתן ראש בראש על משהו שהן לא מעוניינות בו, כי בסופו של דבר את שם בשבילן. אם משהו מעורר אצלן התנגדות ואנטי, האתגר שלך כמדריכה הוא לראות איך את הופכת את הנושא לרלוונטי עבורן.

[להיות רלוונטית]
יש הרבה סיבות אפשרויות לכך שחניכות בוחרות, למשל, לא להכנס לתפילה. יכול להיות שיש בנות שזה גורם להן להרגיש מגניבות, יש בנות שמתביישות להיכנס, יש שנשארות בחוץ בשביל לרכל או בשביל לפגוש את הבנים של השבט ועוד ועוד. בזמן הזה שהן נשארות בחוץ, זה פתח בשבילך להתבונן ולברר באופן פורמאלי ולא פורמאלי – למה הן בחוץ? מה הן עושות בזמן שכולם בתפילה? מה מושך אותן לשם? מה הן אומרות על זה?
את יכולה לחפש מכנה משותף לכל הסיבות האלה (או כמעט לכולן) ולגבש אותן לרעיון כלשהו שיאתגר אותן.
אם הן רוצות לפרוץ גבולות אז לפתח איתן שיח על גבולות, על מחוייבות ועל ערכים – כפי שהשכלת להבין, נושא שהרבה יותר מלהיב ורלוונטי עבורן מ"למה חשוב להיכנס לתפילה".
כשהן מגיעות לסניף, מה הן רוצות? מה הן מצפות? מה המטרה שלהן? השבט הוא מקפצה אדירה להתבגרות, לחידוד ה"אני" של כל אחת ולבניית חברה מכילה ותומכת. מה הן רוצות שהשבט יעשה? – התנדבות, מנגל, מפגש חברתי – לא משנה מה זה, אבל אם זה משהו שהן רוצות זה כבר בסיס טוב בשבילך לאתגר אותן ולהתחיל לבנות מהמקום שלך. את לא צריכה לחצות גבולות אבל כן להיכנס לתוך הראש של בנות השבט ולמצוא את הפלטפורמה שבה את יוצרת איתן שיחה משותפת על בסיס משהו שמעניין אותן, גם אם זה נראה לך הכי רדוד – יחסי בנים-בנות, סדרות טלוויזיה, הדיסק החדש של עידן עמדי וכל דבר שמעסיק אותן.
[ברגע שהן רואות בך דמות רלוונטית, את יכולה ליצור תקשורת טובה.] אם לא תהיי כזאת אלא תהיי עסוקה בלהעיר, לשכנע ולהטיף – הן גם ככה לא ירצו לדבר ולשתף אותך.
אגב, יכול להיות שסתם כיף להן למרוד קצת. זה הקרב שלהן. גם מהמקום הזה את יכולה לפתח איתן שיח משמעותי מאוד על בחירת קרבות, רצון לשנות מוסכמויות וכו´.
יש פה עיקרון בסיסי, שלא קשור לבעיה הספציפית: העיקרון הוא להיות רלוונטית וליצור אצלך כלים לחשיבה שמסוגלת להתאים את עצמה למי שהן. כשאת מזהה בעיה – לא לתת לה מיד "קונטרה" ולהתנגד אלא למצוא דרך עקיפה ויצירתית יותר לפתור אותה.
מדריכה עם ראש פתוח ונכונות להתחדש שהיא גם אישיות לדוגמא ודמות שאפשר לסמוך עליה – יכולה לחולל פלאים באנשים שהיא מצליחה לגעת בהם.

אז יקרה,
ישר כח גדול על האכפתיות וההקשעה ובע"ה הרבה הצלחה בהמשך.

רק טוב!
ליאורה
leora.d.c@gmail.com