הבנים מופלים לרעה

בס"ד


שלום לך,

שאלה מעניינת שאלת (שכן היא נשאלת בדרך כלל מהכיוון ההפוך), אולם רוב העובדות שאתה מביא אינן כ"כ מדוייקות.

באופן מסורתי, תפקידו של הבעל היה לנהל את יחסי ה"חוץ" של הבית, כלומר לדאוג לפרנסת המשפחה. לשם כך גם נקבע שמעשי ידיה של האשה שייכים לבעל. התחייבויות הבעל בכתובה (ובכללן ההתחייבות לפדות את האשה מן השבי) נובעות מכך שכל העניינים הכלכליים הופקדו בידיו.

תפקידה של האשה היה לנהל את ה"פנים" של הבית. ואין זו "התנדבות" אלא חובה (ראה במשנה כתובות פרק ה´ משנה ה´). הסדר זה היה בדרך כלל נוח לשני הצדדים, שכן באופן טבעי לגברים יש משיכה רבה יותר כלפי חוץ ולנשים - כלפי פנים. אבל לאף אחד מהמינים זה לא בהכרח תפקיד קל. סלח לי אם אומר, שבמקומך לא הייתי רוצה לבוא לאמא שמגדלת נניח 8 ילדים ועובדת מהבוקר עד הלילה, ולומר שהיא חיה "עם כפית זהב בפה"... הייתי מקבל מערוך על הראש, אתה לא חושב?

אמנם, בדור האחרון החלוקה הזו פחות משמעותית: הנשים נושאות גם בעול הפרנסה והגברים נושאים גם בעול ניהול הבית. אבל זה כבר סיפור אחר.

חובת חינוך הילדים מוטלת בשווה על האב ועל האם, ובדרך כלל דווקא האמא עושה את רוב העבודה. היוצא מן הכלל היחיד הוא החובה ללמד את הילדים תורה, שמוטלת על האב, שכן רק הגברים חייבים בלימוד תורה.

אין זה נכון כלל שלנשים אין יצרים. באתר הזה ישנן פניות רבות על קושי של בנות להתמודד עם דיני הצניעות המיוחדים להן. נכון יותר יהיה לומר שלגברים ולנשים ישנן התמודדויות שונות.

גם בעניין החוכמה, נכון יותר יהיה לומר שבהכללה, יש אינטליגנציה שאופיינית יותר לגברים וכזו שאופיינית יותר לנשים. וזו אני חושב משמעותם של מאמרי חז"ל: "נשים דעתן קלה" ומאידך "בינה יתרה ניתנה באשה יותר מבאיש".


לסיכום, הלוואי שנזכה - כל אחד וכל אחת - לעשות את הטוב בעיני ה´ באופן המתאים לנו.

כל טוב,

יוסף
yosefr@shoresh.org.il