שאלה
שלום לך , כבוד הרב
הנני אמא לילד בן 17 שלפני כארבעה חודשים חזר בשאלה.הבית הינו דתי לאומי.החזרה בשאלה הינה במלוא מובן המילה. הורדת כיפה , מעבר לבית-ספר חילוני , חילול שבת ( כמובן שלא בבית ) .אני פונה אליך בכאב וצער עמוק.קשה לי מאוד לקבל את הילד ואת הדרך שבה הוא הולך. למרות שאני יודעת ומבינה שהדרך היחידה הינה לקבל אותו, מאחר שלא ניתן לכפות אמונה וקיום מצוות. רגשית , אינני מסוגלת. אני אישה מאמינה מאוד ויודעת שצריך לקבל את הרע כמו שמקבלים את הטוב.אבל קשה לי מאוד ליישם זאת. ישנם חיכוכים רבים ביני לבן הילד. אני יודעת ומרגישה שהוא זקוק לתמיכה רגשית ממני, אך אינני מסוגלת להעניק לו.ישנם עוד ילדים קטנים יותר בבית שמבינים ויודעים שהצעד שהאח הגדול עשה, הינו צעד שלילי שנוגד את הדרך והערכים שבעלי ואני חינכנו אותם לכל אורך הדרך.
החזרה בשאלה וההתרחקות של הילד מדרך התורה הינה מצב נתון . אני פונה אליך לגבי ההתמודדות הקשה עם המצב. האם ישנם כלים במישור האמוני שיכולים לעזור לנו להתמודד עם מצב שעל פניו נראה איום ונורא.
תודה רבה .
תשובה
ב"ה
שלום.
1)ראשית אני מבין ללבכם. התחושה שלכם היא תחושה קשה ואתם כואבים את המצב.
2) מילת המפתח היא: אהבה.אתם חייבים לעבוד על עצמיכם (למרות הקושי) ולאהוב את הילד שלכם.כי זה הילד שלכם. האהבה אליו צריכה להיות טבעית ואמיתית.
וכיוון שאתם מבוגרים ממנו אז ממכם נדרשת העבודה על המידות בכלל ועל מידת האהבה בפרט.
3)יש לכם לדעת כי הילד שלכם לקח "פסק זמן" מהדת ע"מ לחשוב ,ולנסות את דרכו .כל מה שהוא עושה מלווה במחשבות וברגשות אשמה ובהרבה התלבטיות כך הוא מנסה את הבחירה החופשית שלו .לפעמים המצב הזה זמני והוא יכול לחזור לאותה הדרך ולאותם ערכים שהוא ספג (ינק) בבית.שום דבר מהאווירה וממה שהענקתם לו לו הלך לאיבוד הכל נצור ושמור אצלו בתודעה ההכרתית . הוא רק בתחילת הדרך האישית שלו והוא עדיין לא עיצב את האישיות שלו והוא יכול לעשות עוד הרבה תפניות .
כל אדם מגיע לשלב שבו הוא בונה לעצמו את האישיות שלו ושואל את עצמו תוך כדי:[ לאן לאן הולכת את הדרך? ]
כמו בשיר של חפר:
לאן, לאן הולכת את הדרך
לאן, לאן הולכת את דרכי
אל יום שמחה וחג
אל שתי יונים על גג
אל כליזמרים שתויים אשר שירם צובט
את לב הערב
[הולכת את לעיירה שלי].
לאן, לאן הולכת את הדרך
לאן, לאן מושך סוסי הטוב
אל בית נעזב
אל שלג ורעב
אל מחט של חייט אשר כמו דמעת זהב זוהרת
[סוסי מושך לעיירה שלי].
לאן, לאן הולכת את הדרך
לאן, לאן הולך, הולך אני
אל אלף קבצנים
אל אלף חזנים
[אל ארץ שרוחות מייללות בה את שירי הערש
הולך אני לעיירה שלי"].
4)כדאי לכם לשוחח על הנושא הזה עם עוד הורים שנמצאים במצב דומה ולצור לעצמיכם "קבוצת תמיכה" זו אחד הכלים הטובים בכדי להתמודד עם המצב הזה.
5)כדאי למצוא את הזמן הנכון כשאתם רגועים והבית רגוע ולשוחח איתו על הגבולות שלו בבית .ולהציב לו גבולות של קווים אדומים .אני חושב שהוא יבין את הקווים האלה כיוון שיש לו אחים קטנים בבית.
6)תתפללו להשם שיעזור לכם בחינוך הילדים.
[**] הרבה פעמים קורה שאתם מוצאים את עצמיכם עם רגשות אשמה .אבל זו לו דרך טובה להתמודדות. כי רגשות האשם רק מכבידים על העשייה ומשתקים את האדם.
יתכן שבעתיד הקרוב כדאי לנסות ולבדוק את ה"דופק" בבית ולאתר את המוקדים שיכולים להיות בעייתיים באישיות שלכם מבחינת הילדים האחרים שבבית. אולי כדאי לתת להם יותר בחירה חופשית ? אולי כדאי שהפתיל הדתי בבית לא יהיה קצר מידי? אולי כדאי לתת לילדים יותר לבטא את עצמם?
כדאי לעיין גם בספרו של שרגא פישרמן "נוער הכיפות הזרוקות".
ומי שברך את עם ישראל בשלום יברך אתכם בהצלחה אמן.
עוזיאל.