שאלה
שלום.
עברתי חוויה קשה.מאוד.
לקראת חג סוכות הכנתי מיני קישוטים לסכה, ובניהם פלאקט עם כיתוביות של'יהי רצון שנגייס כוח ל...' ואז כל מיני איפיונים וכד'. ביניהם היה כתוב גם-כוח לשכוח.
לאחר שתליתי את הקישוט, הבטתי אליו והכיתוב ממש זעק אלי מן התמונה. האומנם???
היש בכוחי לשכוח? האם עלי לשאוף למטרה זו? ואם דווקא ליבי מנווט אותי לכיוון של זיכרון ושמירה?
אני מאמינה באמונה שלימה שכל דבר שעובר עלינו במהלך חיינו משפיע, מורה, ומכוון את דרכנו.לפניו ולאחריו חיינו לא יהיו שווים. ולאחר חויה נוראה זו,איני מרגישה שבכוחי ואף לא ברצוני לשכוח. האם זו הדרך הראויה,או שמא עלי לשאוף לשכחה? ובכלל מה בכוח השכחה לעזור?
אני מצטעת אם דברי אינם ברורים וממוקדים, אך השאלה מנקרת בי. תןדה על זמנך.
מועדים לשמחה,ישועות ונחמות.
תשובה
בס"ד
שואלת יקרה:
שלום, ראשית רציתי לומר, ששאלתך ברורה לי למרות שהניסוח מבולגן, אני מבינה שהבלגן הוא פנימי ורק יוצא אל הכתב לכן אני מבינה יותר את תחושתך, אז אנא אל תרגישי שלא בנוח.
אכן הבלגן והבלבול הזה הוא מנת חלקם של רבים מבני ובנות גילך, (ואפילו מבוגרים).
אני מבינה שחווית חוויה לא נעימה, (אשמח לשוחח איתך בנושא בהזדמנות), אבל לשאלתך לעניין השכחה. אומרים "הזמן מרפא", אכן הזמן אמנם מרפא, המרחק מהאירוע עושה את שלו, אבל לא משכיח!
צריך לגייס כוחות כדי להתרפא מהטראומה, כדי לנסות לחזור לשגרה, כדי להחזיר תיכוניסטים למסגרת בית הספר, כדי לא לאפשר למצב הרוח להפריע בסיום הבגרויות, כדי למצוא עבודה לכולם, בתים לכולם ועוד, ועוד, ועוד רבה העבודה, אבל אל לנו לשכוח! כי כששוכחים משהוא, זה כאילו הוא לא היה קיים.
להפך, אסור לנו לשכוח! (לדוגמא ולהבדיל מליון הבדלות, עניין השואה) , אבל אנחנו חייבים להמשיך הלאה , כי יש לנו עוד מלחמה באופק, על עוד חלקים מארץ ישראל, ואם נתייאש עכשיו, כאילו שהפסדנו כבר במערכה, נכשלנו אמנם באחת, אבל הדרך עוד ארוכה.
לסיכום אני מציעה לך יקירתי, לשנות את הפסקה של "יהי רצון שנגייס כוח לשכוח", ל- "יהי רצון שנגייס כוח לאחדות, להמשכיות, לבניה".
אבל בכל אופן, יישר כוח, הרעיון מדליק (נראה לי שאשאיל את הרעיון ממך, ברשותך כמובן).
המשך שנה טובה, שנת אחדות, בניה, התפתחות , וסובלנות.
יסכה
Yiska_amar@walla.com
וכמו שאמרתי, אשמח תמיד להמשיך לשוחח.
ומקווה שעניתי לך על השאלה.