האם מותר לכעוס על ה'?

שואלת יקרה,

ואוו.
בשורה לא פשוטה לנערה בת 16, מחלה שכזו.
וכל כך טבעי הוא לרצות לכעוס, להתלונן, לבכות, לשאול - למה אני?!
את ודאי יודעת ש-ה´ לא נותן נסיון למי שאינו יכול לעמוד בו,
אך זה אינו אומר שהנסיון הוא קל...
ולפני שאענה לשאלתך, אאחל לך המון כוחות להתמודד עם הנסיון הזה [בשמחה], ושבעז"ה תמצא התרופה למחלה במהרה.

את שואלת - האם מותר לי לכעוס על ה´? להאשים אותו? לשאול אותו שאלות?
ותשובתי היא - כל עוד את שואלת את זה [את ה´], ומדברת על זה איתו - זה מותר.

כפירה - היא לא להאמין בקיומו של ה´.
להתעלם מכך שקשה לי, שכואב לי, או לחשוב שזה לא מ-ה´ - זו גם סוג של כפירה בעיני.
הרי הכל מאיתו.
ומה שאת עושה, לדבר איתו על הקושי, ואפילו קצת לכעוס עליו - זה ביטוי של אמונה.

וזה מותר.
אך לא מומלץ להשאר במקום הזה לאורך זמן.
כעס, אשמה, תיסכול, תחושת פיספוס - הם רגשות שמאוד הגיוני שתרגישי עכשיו,
אך אם תשארי איתם - הם "יאכלו" אותך, יכבו אותך...
וצריך למצוא את הדרך להחליף אותם בשמחה, תקווה, התמודדות...

ואיך?
איך אפשר להשלים עם מחלה כה קשה בגיל צעיר?
לבקש את הכוחות ממי שנותן את הנסיון!


כשאברהם אבינו שומע ש-ה´ הולך להפוך את סדום - הוא מתווכח איתו. ממש מתווכח איתו.
כשהוא מבין בסוף - שזו המציאות - אין עם מה להתווכח, הוא מבקש להציל את מה שאפשר - את לוט.

ואת צריכה לבקש מ-ה´ להציל את מה שיש - את השמחה, את הכוחות, את התקווה, את הרצון והיכולת להקים משפחה בהמשך - את הרצון לחיות!

אנו רגילים מאוד שאדם מאמין צריך לומר - "הכל לטובה", ומורגלים במשפטים כמו "אין ייאוש בעולם כלל".
לפעמים צריך לעבוד קשה כדי להבין שהמציאות הנוכחית שלי היא לטובה.
ולפעמים, גם במאמץ - לא נראה איך זה לטובה,
אבל עלינו עדיין להאמין ש-ה´ יודע איך זה לטובה...

אני ממליצה לך, להמשיך לשאול את השאלות הקשות את ה´,
אבל גם לבקש ממנו כוחות להחליף את התסכול בהתמודדות, את הייאוש בשמחה, את חוסר האונים בכח ועשייה...

ועוד אני ממליצה לך, על הספר של ד"ר רחמים מלמד - "ובחרת בחיים".
ד"ר רחמים מלמד מתמודד עם ניוון שרירים מאוד קשה, ומצא את הדרך לבחור בחיים...

ושוב, אני מתפללת ש-ה´ ישלח לך שקים מלאים בכוחות שאת צריכה בכדי להתמודד עם כל קושי שיש לך - בשמחה ובטוב לבב
ורפואה שלימה בקרוב.

מוזמנת תמיד לפנות -
חני, חברים מקשיבים
haniten@gmail.com