שאלה
ב"ה
בישיבה בה אני לומד רבים מהחבר'ה מבריזים משיעורים ויש שיעורים שבאופן קבוע הכיתה ריקה כמעט לגמרי. רציתי לשאול האם יש בכך בעיה באופן כללי, ו:
א. כשהמבריז יודע שהוא בודד ודבר זה ודאי לא ייצור כיתה ריקה וממילא הסיכוי שהמורה ייפגע הוא קלוש עד בלתי סביר. (את החיסור הוא מוכן לקחת על אחריותו ולשאת בתוצאות)
ב.כשהמבריז יודע שיבריזו איתו עוד והכיתה תתרוקן וממילא יש חשש כלשהו ואפילו קלוש ביותר שהמורה ייפגע.
ג. כשהמבריז עושה את זה כי הוא רוצה ללמוד תורה (על חשבון שיעור חול או על חשבון שיעור קודש)
ד. בישיבות כמו ישל"צ יש נורמה מסויימת מצד הנהלת הישיבה עצמה כפי שהבנתי, שאדם ייקח אחריות על מעשיו ויחליט מתי להגיע לשיעור (לפחות ברמת העיקרון- תקנו אותי אם אני טועה), ואז האם יש בעיה עם הברזה (לפי הסעיפים דלעיל)
תודה רבה!!!
תשובה
שלום רב ויישר כח על השאלה היפה
לשים לב למשהו שהרוב המוחלט של בני הנוער עושים באופן טבעי, ולחשוב על כל ההשלכות של זה, זה בהחלט דבר יפה ומראה על הרבה רצינות ואחריות.
אני חושב שצינת יפה את הבעיה בהברזות מצד פגיעה במורה. אני חושב שיש גם בעיה נוספת, ולפעמים יותר חמורה ,והיא הזלזול במה שאדם עושה. אדם נמצא במסגרת – יש לו אחריות ללכת לפי דרישות המסגרת. זה נראה מאד ´מושך´, להבריז בשביל שיעור תורה, אבל בדרך כלל, מי שאמור להיות עכשיו בשיעור חול, והוא מזלזל, יש סיכוי שהוא יזלזל גם בדברי קודש שהוא צריך להיות להם, אבל פשוט זה לא ´מתאים´ לו באותו הרגע. כמובן, אפשר לקבל החלטה, בתיאום עם ההורים או עם הישיבה, שפטורים מלהכנס לשיעורים כאלו וכאלו. החלטה מסודרת, מתוך שיקול דעת, היא ודאי אפשרות טובה וגם היא חלק מרצינות ואחריות. ´להבריז´, זו לא אופציה.
מצד שני, אמנם עברו כמה שנים מאז שאני סימתי את לימודי בישיבה התיכונית, אבל לא שכחתי איך זה.. אני חושב שאין טעם להיות ´הצדיק היחיד´, וגם להיות ´יוצא דופן´ זה לא תמיד הכי בריא. לפעמים אפשר לדרוש על כך את מאמר חז"ל ´אל תפרוש מן הציבור´ (כמובן, לפי הענין! ולא כאשר מדובר באיסור גמור) באותה מידה, זה ברור שיש לעיתים אילוצים מאד מאד קיצוניים שיכולים להצדיק ´הברזה´, אבל לא כשיטה או משהו קבוע
ועכשיו לשאלות שלך:
א. אם המבריז בודד – עליו לעשות כל שביכלתו להמנע מהברזה, או לפחות לתאם את זה עם גורם מוסמך. אם האדם כן עם עצמו, ויודע להגיד ´עם יד על הלב´, שאין לו ברירה אלא ´להבריז´ אז אין בדבר איסור.
ב. אין ספק שאם האדם יודע שמעשיו ישפיעו על אחרים לרעה, עליו להמנע מכך בכל מחיר. להשפיע לרעה על אחרים, זהו דבר חמור ביותר, ואחד הדברים שמעכבים את התשובה לגודל חומרת המעשה! הדברים נכונים גם אם יש לאדם סיבה מוצדקת לחלוטין לעשות את מה שהוא עושה, אבל כיון שאחרים לא יבינו את הסיבה הזו והם ´יבריזו´ גם בלי סיבה מוצדקת, הרי שזה ממש ´חילול ה´, כמו שמבואר בגמרא.
ג. ´ללמוד תורה´, זה לא הצדקה להבריז, אלא אם יש נסיבות יוצאות דופן. אני אתן דוגמא פשוטה. מי שאחרי יום שלם של טיול, פשוט מרגיש שהוא כבר לא מסוגל והוא חייב לשבת עכשיו ללמוד תורה במשך שעה, אז אפשר גם להבין אם באמצע שיעורי החול הוא פתאום מרגיש משיכה עמוקה ללימודים. מי ש´נזכר´ בחובה ובצורך ללמוד תורה, רק באמצע שיעור אזרחות משמים, עליו לקחת אחריות ולהשקיע בלימודי האזרחות, ולא לחפש פתרונות קלים שלמעשה הם אינם פתרונות כלל.
ד. אכן, יש מקומות עם יותר חופש פעולה, ויש מקומות עם פחות חופש פעולה. אני חושב שגם במקומות בהם יש חופש פעולה, צריך לקחת אחריות אמיתית, שזה אומר תיאום ברמה מסוימת עם ההורה/המוסד/מדריך/יועץ וכו´. לא מקובל שאדם עושה ´דין לעצמו´, במיוחד בדברים שיש לו הרבה מאד ´נגיעה´ כלפיהם.
מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי
טוביה
tsbias@Actcom.co.il