האם להעיר לחניכים שלא שלי?

שלום!

לפני שאגש לתשובה עצמה, אני מבקש לנצל את ההזדמנות ולהצביע על דבר די חשוב שהשאלה שלך נוגעת בו. לא תמיד מדריכים וקומונריות (או מדריכות וקומונרים) מודעים למלוא המשמעות של המושג "צוות". אנחנו מייחסים למדריכה חשיבות בעיקר כאחראית על הקבוצה שלה, אבל בסופו של דבר סניף ממוצע מתפקד כקהילה, ולאופן שבו המדריכים כולם מתנהלים ונראים יש השפעה וחשיבות על כל החניכים כולם.
השאלה שלך מגיעה, בעיני, ממקום מאוד אכפתי: את חשה אחריות כמדריכה בסניף לתקן את המעוות ולהפנות את תשומת ליבם של חניכים למקומות הטעונים שיפור (לדעתך), למרות שלא מדובר בחניכים "שלך". אז על עצם הסולידריות והרצון הטוב כבר זכית בשלוש קריאות "הידד!".

ועכשיו לעניין עצמו. הצעד הראשון שכדאי לחשוב עליו הוא שיחה עם המדריכים של אותה קבוצה. את צודקת בהחלט שפניה שלך לחניכים שאת לא מכירה לעומק ולא אחראית על מה שקורה איתם בסניף היא לא הוגנת בעיקר כלפי המדריכים שלהם. זו גם הסיבה, אגב, שבגללה גם כשאנחנו הולכים לתומנו ברחוב או בסופרמרקט, למשל, ורואים ילדים שלא מתנהגים כראוי, אנחנו בדרך כלל נמנעים מלהעיר להם באופן ישיר. תחושת אי הנעימות בהערה כזאת נובעת גם מהעובדה שההערה עצמה עשויה להיות מאוד מוצדקת, אבל למעשה היא פוגעת בסמכות ובמנהיגות של ההורה בעיני ילדו. זה נכון במידה דומה גם בהדרכה.

בינינו, אנחנו גם יודעים שלא תמיד מדריכה מסוגלת להשיג את כל היעדים הכי נשגבים שלה גם בקבוצה הפרטית שלה. קשה לכוון התנהגות של ילדים ובני נוער ושל בני אדם בכלל, קשה לטעת בחניכים רעיונות שאנחנו סבורים שהם נכונים ומועילים, קשה לחנך! ואם כל זה נכון לגבי החניכים "שלנו", תארי לעצמך מה הסיכויים שהערות שלך לחניכים שאת אפילו לא ממש מכירה יצליחו לחולל שינוי אמיתי. לעומת זאת, כפי שגם את אומרת בעצמך, יש סיכוי קצת יותר גדול שאותן הערות יצרו אצל החניכים רצון לעשות "דווקא" או סתם לא להתייחס. היחס בין פוטנציאל הנזק לבין מידת התועל הנמוכה יחסית הופך את ההערות הללו ללא ממש משתלמות, כפי הנראה.

אז מה כן אפשר לעשות? לדבר בצורה מסודרת, מנומסת ומאוד זהירה עם המדריכים. גם כאן חשוב שלא תצרי את הרושם כאילו את תוקפת אותם או מעבירה ביקורת. וזה לא תמיד הכי קל, אגב. לכן גם האפשרות לדבר עם הקומונרית תמיד קיימת. עוד אפשרות: את יכולה (אולי בשיתוף פעולה עם המדריכים, אם הם ירצו), להכין פעולה לשכבה הבוגרת שנוגעת איכשהו בנושא הזה.

ובאמת, שתי מילים לגבי הנושא עצמו: קשר ותקשורת בין בנים לבנות בגיל במדובר הם סוגיה שחוזרת על עצמה כמעט בכל סניף וכמעט בכל שנה. זה נושא מורכב שמעורר הרבה רגשות גם אצל החניכים וגם אצל המחנכים. גם כאן בחברים מקשיבים אנחנו נדרשים לנושא מדי פעם בהקשרים שונים. לכן כדאי לזכור שלא פשוט לחולל שינוי בעניין הזה, ובטח ש"לא עלייך המלאכה לגמור". עם זאת, על אף שתפקידך העיקרי והחשוב ביותר הוא להקדיש מחשבה וזמן לקבוצה שלך, את בהחלט יכולה להירתם גם למען נושאים סניפיים (או בכלל) שלא קשורים אליהם בהכרח.

ולפני סיום, מילה על הרצון שלך לזכות באהבתם של אותם חניכים: זה באמת לא נעים כשחושבים שאנחנו מעצבנים, ובאמת ראוי לעשות מאמצים כדי לא להיות כאלה. מצד שני, סניף הוא לא תכנית ריאליטי ואת ממש לא צריכה שכל החניכים יחשבו שאת מגניבה ונחמדה. יחסים עם אנשים בכלל, ועם כאלה שקרובים אלינו (כמו החניכים שלנו) בפרט, הם די מורכבים ורצופים עליות ומורדות. ההבדל הוא שבינך לבין הקבוצה שלך יש (או כדאי שתהיה) היכרות משמעותית, קשר חזק שאת מטפחת כל הזמן, אמון. בינך לבין יתר הסניף זה קצת שונה. אמנם רגשי אחווה, אכפתיות ושותפות הם חיוביים וראויים, אבל לא קשורים במישרין לתפקיד העיקרי שלך בהנהגת הקבוצה "שלך". אגב, אותם חניכים או אנשים בכלל בהחלט עלולים לחשוב עלייך כל מיני דברים לאורך חייך הארוכים והמאושרים, ואולי לפעמים יקרה המקרה ומישהו יחשוב (בטעות...) שאת מעצבנת. נו, אז מה? ממש אין צורך ליפול מהכיסא.

והנה הגענו סופסוף לסוף! אז נסכם: כמו שאומר המשפט העממי, "אי אפשר לקבל הכל". בעולם בכלל ובחינוך בפרט יש המון אתגרים, משימות ויעדים ראויים וחשובים. אם כל אחד מאיתנו יסתער על כל החזיתות, אף אחד לא ישיג כלום מלבד התכווצות שרירים ואולקוס רציני. לעומת זאת, אם נחלק בינינו את המשימות, ואם כל אחד ואחת תתמקד ב"משבצת" אחת בתוך מפת האתגרים הגדולה, נוכל להביא לשינוי ולצמיחה משמעותית.

בהצלחה רבה!

אוהד

nuvy23@gmail.com