שאלה
שלום,
אני גדלתי בבית דתי לאומי, כלומר דתיים לייט ואני הכרתי לפני כ5 שנים בחור שבא ממשפחה לא דתייה (כלומר: עושים קידוש בשבת ולא מבשלים בשבת, עושים חגים ומנהגים , רואים טלוויזיה בשבת וטלפונים..)
בהתחלה כשהכרתי את הבחור אני מודה שקצת נמשכתי אחריו ולא הקפדתי יותר מידי על דברים למרות שבתוך תוכי זה היה חשוב לי...כך שכשהגעתי לביתו בשבתות לא התעקשתי על פלטה וטלוויזיה..חשבתי שגם ככה זה לא הבית שלי ולא איכפת לי , לא ידעתי אם אני אתחתן עם הבחור...ובכל מקרה ידעתי שאמא שלו ממש לא מעניינים אותה כל הכשרות והפלטות בשבת..היא לא מאמינה ואני חושבת שזה יותר קטע של אגו שאם אני כן אבקש היא דווקא לא תעשה. בכל מקרה עבר זמן מה..והתחתנו...וגם אז כשהיינו באים פעם בחודש אליהם הביתה היה טלוויזיה והיו מחממים את האוכל במיקרו או על הגז. (שכחתי לציין שבבית שלי ושל בעלי אנחנו שמרנו שבת...אני אמרתי לבעלי לפני החתונה שאצלנו בבית אני לא מסכימה שנחלל שבת שזה הקו האדום שלי..וכך נלמד גם את הילדים שלנו והוא הסכים ועד היום אנו שומרים שבת בביתנו..)
לכן לא התעקשתי עד היום..תמיד אמרתי יהיה בסדר וכו'..אבל לפני כשנה נולד לנו הילד שלנו ב"ה...ותמיד כשאני חושבת על העתיד של המשפחה שלנו ועל החינוך שאני רוצה להביא לבן שלי..אז זה מפריע לי הקטע של השבתות אצלם...בהתחלה אמרתי לעצמי שאני אסביר לילד שלי שהם שונים מאיתנו וכו'...אבל כמה אפשר להסביר לילד קטן? הרי תהיה עליו השפעה. יותר חשוב לי הפלטה מהטלוויזיה..
אני לא יודעת מה לחשוב.
האם לדבר עם המשפחה? אני יודעת שזה יגרום לפיצוץ בינם לבין בעלי..אנחנו מגיעים לשם פעם בחודש וחצי...מה לעשות? אילו דברים כדאי לעשות כשיש ילד...על מה צריך להקפיד ועל מה לא? ויחד עם זאת לשמור על שלום בית? האם ישנה אפשרות לדרך כזו בכלל?
המון תודה
תשובה
שלום לך
נשמע מדבריך שיושב עליך משהו מאד כבד. ואפשר גם להבין למה. אני חש שאת נמצאת במקום שאת קצת מרגישה: "אופס, מה עשיתי?" "איך בגעתי למצב הזה". הרבה פעמים קורה לנו שאנחנו מכניסים את עצמנו למצבים שונים ולצערנו לא לוקחים הכל בחשבון מראש ואז פתאום מוצאים את עצמנו במקום שלו העלנו על דעתנו שאלו יהיו התוצאות, אולי היינו פועלים אחרת.
אבל השאלה האמיתית עכשיו היא לא מה היה ומה פספסת או במה טעית אלא איך ממשיכים הלאה. אסור לדשדש ולהרהר הרבה על בחירות ישנות, ולהאמין שהקב"ה מוליך כאן את הדברים. יש משפט שאומר: כל דיעבד שלנו זה לכתחילה של הקב"ה. אדם מתכנן לעשות כל מיני דברים ובסוף מתפקשש לו הכל, צריך לדעת שמה שקרה לו בטעות כנראה שזה מכוון שכך יהיה מלמעלה.
אז זו הנקודה הראשונה - אני ממשיכה הלאה עם הבחירה שלי ומאמינה שהקב"ה שם אותי במצב הזה ושיכול לצאת מזה טוב אם אתאמץ ואפשר כמו שצריך, בסיוע שלו כמובן.
נקודה שנייה - וזה מנסיון אישי. הרבה מאד פעמים הבית של ההורים לא תואם את הבית שאנו מקימים. אצלך זה לכאורה קיצוני - שומר שבת ולא שומר שבת, אבל העניין הזה מופיע בכל מיני צורות. אצלנו זה למשל הופיע בענייני ממתקים, מה שנקרא "פינוקים של סבא וסבתא".
היה לנו מאד קשה עם זה בהתחלה, עד לרמה של פיצוץ מול ההורים. אבל לאחר שנרגענו והתייעצנו עם רב, התחלנו בשיטה חדשה בחינוך הילדים: "לא כל מה שמותר אצל סבא וסבתא מותר בבית". אצלנו בבית יש סדר, יש מנהגים אחרים, בהרבה דברים יותר נוקשים, ומצד שני אנחנו ההורים שלהם שאוהבים אותם וכו´ וכו´.
אני חושב שההסתכלות הזאת תוכל להתאים גם לך ואינך צריכה לחשוש כל כך שזה ישפיע על הילדים שלנו. ככל שהם יגדלו בבית שלהם באוירה של כמה נעימה השבת, ואיזה כיף זה שבת, הרי שגם כשהולכים לסבא וסבתא והם יודעים שלא כל העולם שומר שבת, הם ידעו שמה שקורה אצל סבא וסבתא זה משהו אחד ואילו אצלנו בבית זה משהו אחר.
בשלב בוגר יותר הם יצליחו גם לראות את המציאות בצורה מורכבת ולהבין שלא כולם זכו לגדול בבית דתי ולדעת מה זה שבת באמת, ושסבא וסבתא גדלו בבית לא דתי או לא משנה מה.
נקודה שלישית - אני חושב שאת קצת מפחדת מלדבר איתם בגובה העיניים ויתכן אולי שההר יוליד עכבר ויתברר לך שהם מוכנים לשנות קצת הרגלים בשבילכם. אם יש להם כבוד לבחירה שלכם בחיים, הם יהיו מוכנים לאי אלו שינויים לטובת העניין.
מורה שלי סיפר שפעם הוא בא עם אשתו והילדים להורים שלו הלא דתיים שהלכו לקראתו וקנו פלטה וכו´. אבל באותה שבת אימא שלו לא הספיקה לבשל לפני את הארוחה והיא בשלב בתוך השבת או משהו כזה. וזה גרם לפיצוץ רציני. אני לא זוכר את סוף הסיפור אבל התברר שלאחר בירור עם רב הם יכולים לאכול את אותו אוכל בנסיבות שהיו שם ואיכשהו העניינים הסתדרו.
בהצלחה רבה
יקיר
yockir@neto.net.il