דיכאון, לית-ברירה, וקידוש ה'

שלום
מעלת החיים, יקרה כל כך ועצומה כל כך, שאין להעלות על הדעת רעיון ושמץ רעיון של איבוד עצמו לדעת רחמנא ליצלן.
זה היפך קידוש ה' שציוה עלינו, וחי בהם, שעל כל עבירות שבתורה,יש לאדם לעבור ולא לפגוע בנפשו (חוץ מגילוי עריות ע"ז וש"ד )ובודאי שלא לפגוע בעצמו בשל דיכאון קליני.
הסבל, כמה שהוא קשה,כך זכויותיו עצומות, ועל כל כאב, על כל דמעה הקב"ה יפצה את האדם,אם בעולם הזה, אם בעולם הבא.וככל שסובלים יותר, השכר בהתאם.
שאול המלך, הינו מציאות אחרת, מדובר באדם,שירצה או לא ירצה, האויב בדרכו אליו, להרוג אותו ואף להתעלל בו, אם כן דינו כבר נחרץ, למוות .השאלה, אם להקדים במעט ולהרויח התעללות מהפלישתים.
אני סבור שחשש נוסף היה לו ,שמא יקחו אותו כבן ערובה ,ואז הדבר כרוך בפיקוח נפש של מאות אלפים.
אבל במציאות של דיכאון, שכמה שהוא איום ונורא, הוא זמני ובסופו של דבר,אתה עתיד לצאת ממנו, לאט לאט,
ותשועת ה' כהרף עין.
ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירין את רוע הגזירה.
וחלילה לך מלעשות אפילו הפלת שערה אחת משערות ראשך
אלא אדרבא חיזוק הגוף וחיזוק הנפש.
מתפלל לרפואה שלימה, איתן.