גרעין נחשון - נשבר לי (על הגשמה והדרכה)

שלום לך חברה יקרה!

קודם כל, הרשי לי- וואו!! פשוט כל הכבוד לך! לכם! על כל מה שאתם עושים. זה כל כך מיוחד וכל כך חשוב! ועם כל הקשיים, ועם כל המכשולים- אתם ממשיכים קדימה, ממשיכים בעשייה! אז נכון שלפעמים זה נמאס שהקשיים הגדולים באים מאלו שמצפים מהם דווקא לעזור, אבל אם נניח בצד את הקשיים, ונסתכל על ההישגים, פשוט אין מילים! לבוא ולעשות משהו חיובי אך שמצטייר בעייני החברה כ"נגד הזרם", זה בהחלט משהו שראוי להערכה. והריני דבר ראשון מצדיעה לכם על כך!!

נראה לי שהכי נכון לענות לשאלה שלך מתוך ראייה קצת יותר רחבה של הדברים. ולכן, אתחיל עם טיפה היסטוריה (שאני מניחה שאת מכירה, ובכל זאת...), זה יעזור לנו לקבל פרספקטיבה קצת יותר נכונה על הדברים:
בתחילה, תנועות הנוער היו כולן במוקד העשייה. הם נועדו לנוער בלבד, ועסקו בפעילויות שונות לקידום מגוון רחב של נושאים, אם זה בעשייה, אם זה בדיונים ובירורים בתוך התנועה וגם כמעין מקום חברתי. בשלב מסוים הבינו שכדי להצליח להרחיב יותר את השפעת הערכים בהם דוגלת התנועה, ואת הפעילות שלה, יש צורך להתחיל מגיל צעיר יותר- לקחת ילדים ולחנך אותם ברוח התנועה. כך למעשה נוצרו הקבוצות הצעירות יותר (והן כמובן היו צריכות מדריכים...). אני מניחה שבתחילה החבר'ה הבוגרים עדיין פעלו, אך עם הזמן, מכיוון שהיה צורך בהשקעה רצינית בנושא ההדרכה, וההנחיית מדריכים, (וגם כנראה מחוסר בכוח אדם בשכבה הבוגרת) זה הפך לנושא העיקרי ונושא העשייה קצת שכח (ונדגיש שמדובר על עשייה במסגרת התנועה). לאחרונה (בעשור האחרון) יש התעוררות מחדש, גם בבנ"ע וגם ב"עזרא", לחדש עשייה נוספת, מלבד העשייה החינוכית, בתוך התנועה, ולהשתמש בכוחות העצומים שטמונים בנוער גם לעשייה רחבה למען עם ישראל, בתחומים שונים.

אז- קודם כל יש כמה "נקודות טובות" שאפשר להגיד לאור מה שהזכרנו עד כה, ונראה לי שזה בשלב ראשון יכול לתת לך קצת מרגוע, וגם אולי קצת תקווה שיהיה טוב יותר בעתיד :-)

ראשית, צריך לזכור שמאז ומעולם בוגרי תנועות הנוער כאנשים בוגרים (ואני כרגע מדברת על המגזר שלנו, אינני מכירה לעומק מה קורה בתנועות אחרות), רואים אותם משולבים בכל תחומי החברה הישראלית, עושים ותורמים כל אחד במקומו- אם זה בפוליטיקה, ביישוב ארץ ישראל או בחינוך. כלומר, גם אלה ש"רק" היו חניכים, או מדריכים, וספגו את רוח הערכים שנשבה בחברה של התנועה, הפכו להיות אנשים תורמים לעמ"י ולמדינה בבגרותם. והרי, תקופת היות האדם "בוגר" היא תקופה לא מבוטלת של החיים שלו (40 שנה?...) ואם הוא תורם בתקופה זו, הרי זה בהחלט הישג שתנועות הנוער יכולות לרשום לזכותן! הן הרי הפיחו בו את הרוח של העשייה והתרומה, גידלו את אישיותו ופיתחו את עולמו (כמובן, שזה במקביל לבי"ס והבית, אבל אנחנו עוסקים כרגע בתנועות הנוער).

מצד שני, (שאינו סותר את הצד הראשון) כמובן שהעשייה של הנוער עצמו היא חשובה עד מאוד מכמה סיבות:
- הנוער הם אוצר בלום שאפשר לנצל אותו לטובת המדינה- לנוער יש המון כוח (וגם זמן) לעשות הרבה דברים במקביל (ללמוד, להיות בתנועה, להתנדב, לעזור בבית ולבלות עם החבר'ה...)
- העשייה בגיל צעיר מחנכת את הנוער "דרך הידיים" לעשות דברים בשביל מישהו אחר, או בשביל הרבה אחרים. כך שכולם רק מרוויחים מכך.
- צורת התרומה של חבר'ה צעירים שונה משל מבוגרים בעקבות האישיות, רוח החיים שנושבת בתוכם והרעננות שיש לנוער מוסיפה יתרון של התרומה שלהם לעומת תרומות של אנשים אחרים.

ואכן, בשנים האחרונות חוזרים לכך ,ומנסים להחזיר עטרה ליושנה, וליישם בתנועות הנוער את העניין של נוער פועל מבתוך התנועה לא רק במישור החינוכי אלא גם בעשייה "החוצה" מה שנקרא. אם זה בגרעין "נחשון" בבנ"ע ובפרויקטים אחרים של התנועה, או במה שנקראה "הגשמה" ב"עזרא" ובפרויקטים אחרים בתנועות אחרות.

את הנושא של החלוקה- מי לפה ומי לשם, מי מתאים לזה ומי לזה, מה יותר "שווה", איפה יותר "תורמים", ועוד שאלות רבות דומות- אני חושבת שזו סוגייא שעוד יש מה לדון בה, וקצרה היריעה פה מלהכיל את הדעות והשיטות השונות, והרבה דיונים אני זוכרת שעברו על הסניף שלי והתנועה שבה אני הייתי ("עזרא") בנושא הזה, ואני מניחה שעדיין קיימים פה ושם דיונים.

כמו כמעט בכל תחום בחיים, גם בנושא הזה קשה לעשות שינויים. האדם באופן טבעי רגיל לנורמה מסויימת, לדפוסי התנהגות, לנהלים. היה לו חלום להפוך להיות המדריך שהוא העריץ, ולשנות לו את החשיבה לכך שיש משהו אחר טוב יותר או באותה מידה מלהיות מדריך, זה לא דבר כל כך פשוט תמיד. וברמה הארצית- יש כבר מחלקות הדרכה, ואנשים שמומחיותם היא הכשרת מדריכים וכו' וכו'. במיוחד למערכת גדולה קשה "להתארגן מחדש" על צורה חדשה של חשיבה, וגם ביישום של מטרה חדשה בשטח. זה לא אומר שלא צריך לנסות, ואחרי תקופה מסויימת, כבר מוצאים את הדרכים הנכונות, וכל הזמן משפרים ומתקנים ולומדים מטעויות העבר. מי שנמצא בתוך זה, קשה לו לראות את זה, אבל אחרי כמה שנים, שמסתכלים אחורה, רואים כמה כדאי היה לעשות את השינוי והתוספת הזו, כי כולם רק מרוויחים מכך. לפעמים זה מגיע מ"למעלה" למטה, ולפעמים מ"למטה" ל"מעלה". זה לא משנה בכלל, בסופו של דבר, מסתנכרנים, ומוצאים את הדרך המשותפת.

באופן אישי, אני יכולה להעיד שכבוגרת תנועת הנוער "עזרא", אנחנו היינו הגרעין הראשון שבו חשבו בכלל על הרעיון של להוסיף משימה לגרעין. אצלנו זה לא כל כך עבד בצורה מאורגנת ושיטתית, אבל כבר כעשר שנים התנועה פועלת בכיוון הזה, ומשנה לשנה משפרים, מוסיפים, מעלים רעיונות חדשים, הופכים את זה לנורמה חדשה, איכותית ושווה, והנושא רק הולך ומתעצם, הולך ומתעמק גם אצל הנוער, גם אצל ההנהלה, וכולם יותר מתכווננים לשילוב החדש- של הדרכה ובמקביל עשייה החוצה. עכשיו, חניכים קטנים כבר רואים את שתי האופציות אצל החבר'ה הגדולים, וכנראה שבעתיד ה"שכנוע" כבר לא יהיה, או יהיה מסוג אחר.

אז- יש תקווה! אני לא סתם אומרת את זה, אלא באמת, אני רוצה לעודד אותך שתמיד שינויים מתחילים מקומץ אנשים שדוחפים קדימה רעיון גדול. ואם הרעיון אמיתי, ומגיע ממקום אמיתי (וזה נכון הרי במקרה שלך) אז הוא גם יתפוס. אם נסתכל על דוגמאות מהעבר הקצת יותר רחוק- תסתכלי על אברהם אבינו שהחל לקרוא בשם ה', או על להבדיל, הרצל והתנועה הציונית- שהחדירו בלבבות את האמונה ביכולת להתחיל את מפעל שיבת ציון. כל הדברים הללו, אפשריים. והסימן לכך- המטרה והרעיון תואמים לדרך התורה, ולאורך זמן רואים ברכה במעשים. כלומר-יש סייעתא דישמיא.

עכשיו, לכמה שאלות ספציפיות ששאלת-

- [אורך רוח:] אז כמו שאמרתי- דבר ראשון, הרבה סבלנות! לגבי הכל. ככה דברים לא יצאו ממך מתוך כעס ותסכול, אלא מתוך מחשבה ושיקול דעת.
- [עין טובה ולימוד זכות:] לנסות להבין את השיקול של ה"דרגים הגבוהים" שאמרו לחניכים מה שאמרו, ולנסות לקבל את זה שהם לאו דווקא נגדך באופן אישי. בדרך כלל יש להם איזו ראיה רחבה, והם בסך הכל רוצים את טובת התנועה והחניכים. גם אם הם לא בדיוק רואים איתך עין בעין את הדרך...
- [דאגה בלב איש -ישיחנה:] אם יש דרגים גבוהים יותר שאינם מכוונים לכיוון שעליו הסכימה התנועה- אפשר לשוחח איתם על הנושא, לראות במה מדובר, ואם זה אינו עוזר, אז- יש דרגים גבוהים יותר בד"כ.
- [במקום שאין אנשים...":] ואם את רוצה שינוי משמעותי יותר בעתיד, את תמיד יכולה להצטרף בעצמך להנהגת התנועה בהיותך קומונרית ואח"כ רכזת וכו'. תמיד צריך אנשים שאכפת להם ומוכנים להשקיע.
- ["עין רואה" :] פתרון קצת חיצוני אך חשוב - שווה להשקיע בדימוי שנוצר לגרעין נחשון. להשקיע בפרסום של פרוייקטים שהגרעין עושה והם מוצלחים, לפרסם את ההתלהבות של החברה מסביב. להראות החוצה לחניכים (ולא רק למי שנמצא בתוך הגרעין) שזה לא "מעאפן". ו-כן, צריך לשווק אותו קצת יותר טוב.
- ["ואוזן שומעת":] להחדיר קודם את החשיבות של הדברים אצל המדריכים, ושהם יעבירו ויפנימו את המסר גם לחניכים שלהם. על חשיבות התרומה לעם וכו'. ככה לחניכים יהיה מבנה יסודי בתוך הנפש שלהם, על הצורך והרצון לתרום החוצה, ולא רק בתוך הסניף. הדברים הללו הם תהליכים שלוקחים זמן (שנים) אז, להתארגן לכך בהתאם...
- ["וכל מעשיך..נכתבים" :] לגבי החניכים ש"פתאום" "עושים את עצמם", צריך לשים לכך לב האם זה שינוי שנובע מתוך לקיחת אחריות, והבנה לתפקיד שהם הולכים לקבל, או שזה משהו חיצוני. אני חושבת שזה משהו שהמדריכים של הקבוצה הבוגרת והקומונרית הנוכחית צריכים לעסוק בו, ולא חבר'ה בוגרים אחרים, שלפעמים גם כן, לא רואים את כל התמונה. אפשר כמובן לייעץ, אבל, כמובן מתוך עין טובה והבנה שאולי זה לא כל כך מה שבתוקף תפקידי.
- ["הווה ראש לאריות":] וחשוב מאוד- דוגמא אישית! בעצם אישיותך, אורח חייך, האידיאלים שאת מדברת עליהם אחד על אחד עם חניכים, ובפורומים גדולים יותר בסניף, העשייה הזו שאת וחברייך עושים- כל אלו משפיעים לאין שיעור, גם אם את לא רואה זאת מיד. רואים ושומעים שרוח אחרת מנשבת לידינו, ועם הזמן גם היא תחדור פנימה.
["לא הביישן למד":] כדאי שתתייעצי עם חברות אחרות בסניפים אחרים, מחוזות אחרים, איך הם גרמו לחבר'ה לאהוב את עניין הגרעין. ואם את לא מכירה באופן אישי, את תמיד יכולה להתקשר ישירות לקומונרית (לקומונרית שלך יש את כל המספרים של כל הקומונריות בכל הארץ). אפשר גם להתייעץ עם חברות מתנועה אחרת _לדוגמא "עזרא") וללמוד מהם. הכי טוב זה אנשים עם נסיון בשטח ממש. אמנם, לכל סניף יש מה שמתאים לו, אבל בדרך כלל אפשר תמיד לקחת משהו שנכון גם עלינו.

אז, כל שנותר לי לעשות הוא לאחל לך הרבה בהצלחה!
אל תתייאשי, ואל תיבהלי! יישר כוח גדול על כל מעשייכם!

בברכת ה' עמכם,

הדס
hershko.hadas@gmail.com