שאל את הרב

גישתה של אשתי

חדשות כיפה צוות ישיבת ההסדר מעלות 29/10/07 19:35 יז בחשון התשסח

שאלה

שלום רב!

זה זמן רב אני חש שאשתי עדיין לא התבגרה שכלית. אקדים ואומר כי אשתי היא בת 20 ויתכן כי יש לכך השלכות בנושא. יצא לנו לדבר לא מזמן על מעבר דירה. אשתי כל הזמן מתעקשת לגור ליד הוריה, ואני חושב שיתכן ועדיין היא לא קלטה שאחרי שמתחתנים צריך להבין שהמשפחה עכשיו זה היא, בעלה והילדים, ומעבר לדירה אחרת לא עושים על פי שיקול של קירבה להורים. מה גם שאני סובר כי קירבה להורים לא עושה טוב לקשר שבין בני הזוג כיוון שלעיתים ההורים מתערבים וזה יוצר בלאגן. אני דוקא מעונין לגור בהתנחלות על מנת שילדי יוכלו לקבל חינוך אמיתי ודתי כראוי (כמו שיש בהרבה התנחלויות), מה גם שהם יגדלו עם אידיאל של התיישבות. עוד פרמטר שאני מחפש בהתנחלות היא ישוב בעל ראש צעיר (עדיפות לתושבים צעירים), כיוון שזה יעשה טוב לקשר החברתי (מה שיותר קשה ליצור עם מבוגרים ממני). אשמח לשמוע את דעתכם בנושא הדעה של אשתי. תודה מראש!

תשובה

שלום וברכה.
מדבריך עלו מספר נקודות שברצוני להתייחס אליהן.
ראשית – לגבי עצם שאלתך ביחס לדעה של אשתך. בכל שאלה של השקפות שונות בין הבעל לאשה עלינו לדעת שנפגשים פה שני עולמות שונים. ולא רק בגלל העובדה שמדובר בשני אנשים שונים, אלא מכיון שמדובר באיש ואשה. במובנים רבים ישנו פער גדול בין האיש והאשה. כך מבחינה גופנית, מבחינה רוחנית, נפשית ושכלית וכו'.
הרבה מחילוקי הדעות נובעים מכך שכל צד מביט על הצד השני במשקפיים שלו, מבלי להיות מודע בצורה עמוקה ואמיתית למקום ממנו מגיע הצד השני. בנידון דידן – זהו דבר טבעי ומאד שכיח, שהאשה קשורה לבית הוריה גם לאחר החתונה, הרבה יותר ממה שהאיש קשור לבית הוריו.
"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחד". האיש עוזב, ולא נאמר על האשה שעוזבת.
ודאי שעיקר ביתה מרגע החתונה הינו הבית החדש עם בעלה וילדיה. אך לא נכון לבקש ניתוק גמור מההורים. במיוחד שמתוך הדברים נשמע שאין אתם נשואים שנים רבות.
כעצה, בויכוחים מעין אלה, אם הופכים אותם לעימות, ואשתך תרגיש כל הזמן שאתה לא מרוצה מהצורך המתמיד שלה להיות קרובה להוריה, להיפגש איתם לעתים תכופות וכד', עצם העימות יגדיל את תחושת החוסר אצלה, ויוכל למשוך את הויכוח ביניכם לכל החיים. דוקא אם תתן לה הרגשה שאתה תומך בה, ושחשוב לך הקשר שלה עם הוריה, ואתה מוכן להשקיע בו, סביר שבמהלך הזמן ובהמשך התנהלות החיים, כשבעזרת ה' יהיו יותר ילדים, ויהיו לכם עיסוקים רבים משלכם, הצורך המשמעותי לקשר עם ההורים יתפוס מימדים פחות גדולים מאשר עכשיו, ותמצאו ביחד את הדרכים לשמור על איזון נכון בין צורך זה, לבין הצורך האמיתי לשמור על זוגיות טובה ועצמאית משלכם ללא התערבות ההורים.

וכאן יש עניין נוסף – שנראה משמעותי יותר. בכל התלבטות וויכוח שמתעורר בין בני הזוג, נראה שההתמודדות הנכונה היא באופן שכל צד מביט בעין חיובית על הצד השני, לא ממהר להדביק לו סטיגמות וכד', מנסה להבין אותו עד הסוף ולהיכנס לעיניים שלו, לתת לו הרגשה של אהדה והבנה, מתוך רצון להגיע להחלטה משותפת שתהיה הטובה ביותר עבור שנינו יחד. אופן זה של התמודדות הופך כל התלבטות בחיי הנישואים למנוף המעמיק את הקשר, ולא למכשול המעכב אותו.
כאשר ישנן התלבטויות שלאחר כל נסיונות המיצוי עדיין נשארות בלתי פתירות מבחינת בני הזוג, בהחלט ניתן ללכת להתייעץ ביחד עם גורם שלישי המוסכם על שניכם, ולהיעזר בו. אך עיקר הגישה מוכרחת להיות לא כשני צדדים המתעמתים ביניהם כאשר כל אחד רוצה שדעתו תכריע עד כמה שניתן, אלא כשני חלקים המשלימים לדבר אחד, שהשיתוף ביניהם, עם ויתור של הצדדים במידת הצורך והאפשר – ובשמחה, הוא יוצר את הזוגיות החזקה, שהיא בסופו של דבר, מה שיעזור לעבור ביחד את כל ההתמודדויות הנוספות המחכות לכם במהלך החיים.

שתי הערות קצרות שלא שאלת עליהן, ולכן לא נרחיב בהן: לגבי חינוך הילדים, לא מוכרח שהחינוך בהתנחלויות הוא דוקא ה"חינוך האמיתי והדתי כראוי" כפי שכתבת, בהרבה ערים ישנו חינוך מצויין, וחשוב לזכור שעיקר משקל החינוך הוא דוקא מהבית, מאישיות ההורים וכד'.
כמו כן – לגבי האידיאל של לגור בהתנחלות, לא פשוט שהאידיאל לגור בערים מעורבות פחות חשוב מאידיאל זה, ואולי בימינו אף יותר חשוב...

בעזרת ה', שיהיה בהצלחה, שתצליחו להתמודד יחד, להבין אחד את השני, ולהחליט את ההחלטות הטובות ביותר לשניכם ולבית.
כל טוב...

כתבות נוספות