שאלה
בס"ד
זו הרגשה מתסכלת, פוגעת, ומאכזבת מבחינתנו - שאנחנו לא מתקבלים בברכה בין ה'לבנים'. אבל חשוב לציין שזה לא כולם, ויש עדות (מזרח) שהם מזדהים, ומקבלים אותנו .
למה קיימת גזענות בבני העדה אתיופית , שהם יהודים
בדיוק כמו כל העם היקר, וגם שומרי מצוות ותורה ?
תשובה
בס"ד
קודם אפתח ואכתוב שאני כואב את כאבך זה דבר נורא, או כמו שסיפרה לי סבתי ז"ל שבחו"ל הם היו ג´יד ובארץ הם היו...
אין לזה מקום ואין שום הצדקה אנחנו לא עם מפוזר ומפורד אלא עם אחד!
לצערנו הרב עליות אחרונות משכחות את הראשונות, כל גל עליה מתקבל בצורה הפוכה ממה שצריך להיות. מאז קום המדינה היושבים בארץ שכחו את היותם עולים בעצמם ובשביל להרגיש כמה שיותר "צברים" הם טיפסו על גבם, השפוף והמכופף מתלאות הדרך, של העולים הבאים אחריהם.
אך כעבור כמה שנים העולים שעל גבם סיפרו בדיחות ואת כבודם ביזו עשו את אותו הדבר לבאים אחריהם מבלי להפנים ולהפיק לקחים על מנת לקבל בסבר פנים יפות את אחיהם הבאים אחריהם מארצות הנכר.
הדבר הזה הוא נורא אולם זהו המחיר שאנו משלמים (כרגע זו העדה האתיופית, לפני כן עולי חבר העמים וכן הלאה אחור בשנים) בתהליך קיבוץ הגלויות בדרך אל הגאולה השלמה.
אתה ובני עדתך יכולים לתקן ולו במעט בקבלה לעתיד, בע"ה אולי אתם תהיו הראשונים שלא תחזרו ותעשו כפי שעשו לכם וכפי שעשו העולים לפניכם לבאים אחריכם.
עליך לייצג את עמך ובני עדתך בכבוד ולהתגאות על המורשת הקדומה המכובדת והיפה שהביאה העדה עמה מרחוק תוך למרות הגזרות וניסיונות השמד (הגשמי והרוחני) שעברו שם.
דע לך שאני אישית מתמלא בגאווה על היותי חלק מהעם הנפלא הזה שיש בו עדה שעברה את כל תלאות הדרך, כולל קבירת ילדים במדבר הפתוח וכל זה בשביל להגיע לארץ אבות, וכן כאשר אני קורא ומעיין בסיפורי החילוץ של אחינו היהודים מאתיופיה דרך סודן.
אין לי מילים בהם אוכל לנחמך בהם אולם כמו בלידה קודם קשה וכואב ואחר כך נולד ילד בריא ושמח כך היא גאולת ישראל (כאילת השחר) קודם כואב וקשה ולאחר מכן אור גדול, אני יודע שאין זה פותר את הבעיה או מקהה את הכאב, ברם השמחה על כך שאנו נמצאים בתוך התהליך צריכה מעט לעודד אותנו לתת לנו כוחות בתוך ההריון והלידה של גאולת ישראל.
בברכת
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה
ופורים שמח