גאולה - לאן אפשר להתקדם?

אלמוג שלום,
יישר כוח על השאלה החשובה ששאלת. התשובה מורכבת מכמה חלקים.

קודם כל, כתבת שהצפיה לגאולה היא מה שנותן את התקוה והרצון, ואיננו באמת מעוניינים בגאולה. נראה לי שהסיבה שאת אומרת את זה, נובעת מהבנה חסרה של המציאות שאנו חסרים בה, הבנה חסרה שכולנו לוקים בה כשאנו חיים בחברת שפע, עם בטחון יחסי, והרגשה שיש לנו את כל מה שאנחנו צריכים (ובודאי יש לנו יותר מבאלפיים שנים האחרונות, ויותר מרוב העולם). נראים לי שרובנו הגדול מבין את זה ככה, והצפיה לגאולה היא רק מהשפה ולחוץ, כמו שאת מתארת. מי שביטא את זה בצורה הטוב ביותר הוא פרופ´ ישעיהו ליבוביץ´, שאמר שהוא מצפה למשיח שיבוא, ואם הוא כבר בא הוא לא יבוא, לכן הוא אינו מאמין שהוא באמת יבוא כי כאשר הוא יבוא לא יהיה למה לצפות. זה אולי פלפול יפה, אבל לענ"ד יש כאן סוג של כפירה באחד מעיקרי אמונתנו. הסיבה שזו כפירה, היא שהוא מגביל את התורה רק לתחום ההבנה האנושית, ואת הטוב שהתורה מסבבת בעולם רק לתחום ההכרה המצומצמת שלנו של מה טוב. זה דומה לטענה החילונית של "בשבת צריך לנוח, אז אני נח הכי טוב שאני נוסע לחוף הים בשבת". בודאי שהשבת נתנה לנוח, אך קבלנו גם גדרים של איך לנוח ממי שאמר והיה העולם, ומי שטוען שהוא יודע יותר טוב ממנו איך לנוח הוא במקרה הטוב גאוותן ובמקרה הגרוע (שאני לא מאמין שקיים אצלנו) כופר.

איך זה מתבטא במציאות שתיארת, שרובנו לא באמת מצפים לגאולה? לנו נראה שמציאות שאנו חיים בה היא שלמה. אמנם יש פיגוע פה ושם, מלחמה פעם בכמה שנים אבל בגדול החיים שלנו מאוד נוחים. זה בגלל שהתרגלנו למציאות חסרה, שהקודש אינו מתבטא כלפי חוץ, והשלמות היא חומרית. התרגלנו ב2000 שנים האחרונות לחיים כאלה, ואיננו מכירים משהו אחר. בדומה לילד שחושב שהאושר האמיתי הוא לאכול גלידה, אך כשהוא גדל הוא מבין שהאושר האמיתי טמון בדברים נשגבים קצת יותר. כך גם בחיי עם ישראל: אנו אמורים לחיות חיים עליונים הרבה יותר, של קודש בכל תחומי החיים. קודש במערכות הכלכליות (ע"י תרומות, מעשרות, שמיטה ויובל, מתנות עניים, הלכות עבדים ומוסר בין אדם לחברו), קודש בצבא, קודש בחיי המשפחה (בלי כל הגירושים והרס חיי המשפחה, שלשמחתנו נפוצים פחות בחברה הדתית), ובכלל, חיים של עבודת ה´ מתוך שמחה ונחת ורצון שלם. גם הידיעות שלנו יתקדמו, שכן היום אנו מוגבלים למה שאנו יכולים לתפוס בשכל, אך בעתיד נזכה לנבואה, כלומר חיבור למקור חכמה גדול לאין ערוך למה שיש לנו כיום - כמו נמלה שפתאום יכולה לחשוב כמו אדם. חוץ מהשאיפות הגדולות הללו, גם בימינו יש הרבה אנשים בעולם, יהודים ולא יהודים, שלא זוכים לרווחה שיש לנו כאן. יש מאות מליונים, אם לא מיליארדים של אנשים רעבים בעולם השלישי; יש מאות מליוני אנשים אומללים כתוצאה מהשפעת האלילות על חייהם, או כתוצאה מהתמקדות במטרות חסרות חשיבות כמו מרדף אחר ממון וכו´; יש מליוני יהודים שרחוקים מתורה ומצוות, ואפילו כאלה שאינם יודעים שהם יהודים; כל הדברים האלה יבואו על תיקונם במהלך הגאולה. הגאולה אינה פרטית לנו, אלא משותפת לכל העולם. כמו שאמר האדמו"ר מקוצק, שנשאל מתי יבנה בית המקדש. הוא ענה, שכאשר לא תהיה אפילו תולעת לחוצה בין סלעים, אז יבנה בית המקדש. כלומר הגאולה אפילו לא מוגבלת לאנושות. אם כן, יש לעולם עוד התקדמות רבה, שאולי בגלל קטנות אמונה איננו מאמינים שיבוא לתיקונו.

בנוסף, גם בגאולה יש שלבים, כמו שכותב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים. בהתחלה מלכות (אנו בתהליכי בנייתה), אחר כך משיח, שיהיו הרבה מלחמות, ולבסוף בניין בית המקדש. שמעתי מתלמיד חכם, שרק כאשר המציאות תדרוש את בנייתו הוא יבנה, רק כאשר יהיה כל כך ניכר שרק זה מה שחסר הוא יבנה. גם לאחר בניית בית המקדש יש לעולם לאן להתקדם, אל מעבר למגבלות החומר. הרצי"ה קוק זצ"ל כותב זאת באגרת המצורפת לחזון הצמחונות והשלום, על כך שעכשיו כל מציאותנו נשענת על ניצול משאבים שמתחתינו, כמו אויר, מים, צמחים ובע"ח שאנו אוכלים. אך בעתיד לכל בריאה תהיה חשיבות מצד עצמה, ולא כאמצעי לחיים של מי שמעליה. כלומר תמיד יש לאן לשאוף, כי ה´ הוא אינסופי ואנו בתור ברואיו לעולם לא נגיע לשלמותו, אך אנו כן יכולים להתקדם ולהדבק במידותיו, וככל שנתקדם בכך יהיו לנו מידות נשגבות יותר להדבק בהן.

העקרון שבטאתי כאן מתבטא מאוד בלימוד תורה. שכן בהתחלה אתה מרוצה שהצלחת להבין את פירוש רש"י לתורה, ואחר כך אתה מתקדם לגמרא, ראשונים, אחרונים - וככל שאתה מתקדם אתה מבין כמה אינך יודע, ומצד שני אתה מקבל סיפוק שלא דמיינת שתקבל מלהבין משהו שכתב מישהו לפני 1500 שנים. גם במידות רואים את זה מאוד, שמשהו שבהתחלה כרוך במאבקים קשים, נהיה טבעי לאדם והוא מתוסכל מדברים עליונים יותר. גם יצר הרע שלו מושך אותו לדברים גרועים פחות מפעם.

מקוה שעזרתי, את מוזמנת לבקש הבהרות במייל - yoavsb@gmail.com.
בברכה,
יואב.