בת מצווה בשלושת השבועות

רעיה שלום וברכה.
באמת, מצער שאין הידברות ביניכם, וכי יש מחלוקות. כדאי להידבר לא תחת לחץ של אירוע אלא לנסות להסביר על חשיבות הקשרים בין בני המשפחה, ועל הצורך בהתחשבות הדדית.
מכאן לעצם העניין להשתתפות בבת מצווה בחודש תמוז לאחר י"ז תמוז.
ימי "בין המיצרים" נחשבים לימי אבלות, וחכמים קבעו מספר דברים המבטאים התנהגות הולמת לימים אלו.
יסוד ההלכה נאמר במשנה במסכת תענית, ושם נאמר: "משנכנס אב ממעטים בשמחה". אין הגדרה מדויקת מהי משמעות מיעוט השמחה, ואילו פרטים נכנסים בכלל זה. אבל באופן כללי נראה שכדאי הוא בית אלוקינו החָרֵב שנרגישו בהתנהגותנו בימים אלה.
הפוסקים הוסיפו פרטים, כגון איסור ריקודים ומחולות, תספורת, נישואין, וכן "ממעטים במשא ובמתן ובבניין של שמחה, כגון בית חתנות לבנו או בניין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה..." (אורח חיים סימן תקנא ב). יש מי שכותב בהרחבה גדולה מאוד שההגדרה היא ש"כל מה שנחשב אצל אדם לשמחה ראוי למנוע ממנו" (נודע ביהודה תנינא-או"ח קה).
כאמור, במשנה נאמר דין זה של מיעוט אבלות רק מתחילת חודש אב, אך יש פוסקים, וכך הוא מנהג האשכנזים, להחמיר כבר מצום י"ז בתמוז.
הפוסקים כותבים כי בימים אלו של בין המצרים יש למעט בשמחה, ואסור לנגן , ורבים אף אוסרים לשמוע מוזיקה.
אמנם, כאשר מדובר בשמחת מצוה, יש מקילים לנגן ולשיר. וכך כותב הרב עובדיה יוסף: "ומכל מקום בשמחת מצוה מותר להשמיע שירים המלווים בכלי נגינה, אף בימים אלה ...ושכן המנהג להקל". (יחווה דעת חלק ו סימן לד )
והוא מוסיף: "...שהוא הדין לחתן בר מצוה ששלמו לו י"ג שנה בימים אלה, ונכנס לעול המצות, שמותר מן הדין לשמוח בשמחתו בשירה ובזמרה עם כלי נגינה. והוא הדין גם לחתן וכלה, לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח, שאינם נמנעים מנישואין אלא החל מיום ראש חודש אב והלאה, שמותר להם להשמיע כלי שיר ותזמורת בחופה ובשבעת ימי המשתה, לפי שאין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר".
סעודת מצווה של בר-מצווה, נחשבת כסעודת מצווה, באחד משני תנאים; א. שהסעודה תתקיים בדיוק ביום שימלאו לו י"ג. ב. שיאמרו דברי תורה בסעודה, ואפילו אם אינה ביום ההולדת. (תנאים אשר בדרך כלל קיימים בסעודת בר מצוה).
לכן, למנהג הספרדים, אפשר לקיים את שמחת בר המצווה עד ראש חודש אב ללא הגבלה, ומותר לנגן , לשיר ולשמוח, כשם שמקילים בחתונה. האשכנזים, כאמור מחמירים בחתונות, אולם ניתן להקל בבר מצווה, בתנאי שיקיימו את התנאים להחשיב המסיבה כסעודת מצווה.
מסיבת "בת מצוה", לכאורה דומה ושווה דינה למסיבת "בר מצוה". אולם בימים קדמונים לא נהגו לציין את כניסתה של הבת למצוות. הדבר נבע בעיקר מהעובדה שאת שמחת הבן ציינו על ידי עליתו לתורה, דבר שאינו אפשרי בבת. או גם מסיבות של צניעות, שכן "כל כבודה בת מלך פנימה". (תהלים מה יד )
על כל פנים, גם כיום כאשר נוהגים לציין במסיבה את "בת המצוה", ויש הסבורים שראוי לעשות כן כדי לקרב את הבנות לתורה ולמצוות, מכל מקום ראוי שיאמרו דברי תורה במסיבה זו, הן על ידי הבת עצמה, הן על ידי אחרים.
אשר על כן, ניתן להשתתף במסיבת "בת המצווה", בוודאי אם המסיבה מתקיימת ביום ההולדת של הבת.
אולם גם אם לא – כדאי להשתתף ולדאוג לומר דברי תורה כדי להחשיב הסעודה כסעודת מצווה.
כאמור בתחילת הדברים, כדאי לחפש דרכים לריבוי שלום, ודווקא בימים אלה של אבלות על החורבן שנובע משנאת חינם.
ואתם שלום.