שאלה
למה אנו מברכים לפני כל מה שאנו אוכלים? אשמח לשמוע מספר כיווני מחשבה שונים.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
שאלת שאלה יפה וחשובה שיכולה לשמש כמבוא לבניין הנפש שלנו בתחומים רבים.
אפשר לתת תשובה הלכתית (על פי הגמרא מסכת ברכות, פרק שישי דף לה:) חכמים למדו מהפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" - חיוב ברכה לאחר אכילת מזון ואילו לפני אכילת המזון לומדים בסוג לימוד שנקרא קל וחומר - ומה אם כשהוא שבע - מברך, כשהוא רעב לא כל שכן...
וכאן אנו עוברים למישור אחר - מישור מוסרי - הברכות מרגילות אותנו לא להיות כפויי טובה. הן מרגילות אותנו לא להיות אדישים כלפי העולם. על ידי תשומת הלב לגוונים השונים והמופלאים שבעולם, אנו לומדים להסתכל על העולם בעין טובה ולראות את הטוב שסובב אותנו - וזהו סוד ריבוי הברכות - על הלחם, מיני מזונות, פרי העץ, פרי האדמה , שהכל נהיה בדברו. ברכות הריח השונות, ברכות הזמן - זוהי דרך לחיות את החיים באופן משמעותי, כחלק מתהליכים המתרחשים ולא באדישות.
בימינו כחלק מהתעוררות תביעה לחיות חיים רוחניים משמעותיים ולא להסתפק בדתיות סתמית. מתעורר מישור אחר והוא מישור רגשי חוויתי. בספר הכוזרי לרבי יהודה יהודה הלוי (מאמר שלישי) נמצא הסבר מקורי ומיוחד לברכות הנהנין. לשיטתו, הברכות פשוט גורמות לנו להנות יותר מהמזון! וזאת על ידי המודעות שאנחנו יוצרים כשאנו מתכוננים לאכילה. אנו למעשה יוצרים מודעות נפשית ופיזיולגית וגורמים לגירוי מוחי ולגירוי בבלוטות הטעם וכך המזון ערב יותר לחיכנו ואכן היה מסביר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שבברכת המזון אנחנו מודים לקב"ה, 'על אכילת מזון' - כלומר, על עצם אפשרות ההנאה מלעיסת המזון והרגשת הטעם הטוב בעת האכילה.
רובד כללי יותר ומשמעותי הוא רובד רוחני, על פי חז"ל העולם כולו הוא קניינו של הקב"ה שבראו, ועל כן הוא כביכול ברשותו של הקב"ה כמו 'הקדש' (אסור בשימוש חולין) על ידי הברכה, אני פועל פעולה רוחנית שמוציאה את מזון מגדר 'רשות גבוה' ל'רשות הדיוט' (חול) ועל ידי כך מותר לי להשתמש בו שימוש של חולין.
"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם".
כיוון רוחני אחר, (אם כי קצת שונה) שמעתיו מהרב אורי שרקי שליט"א, מסביר כי כל חוויות והנאות העולם הינן זמניות וחולפות בעוד שהאדם משתוקק להיות שייך אל הנצח. הרך היחידה להפוך את החוויה הרגעית לנצחית - היא לקשר אותה אל הנצח וזאת אנו עושים באמצעות הברכות. כלומר, אנו מחברים למעשה את הרגע הבודד שבו חווינו הנאה אל רצף החיים של עבודת השם, ועל ידי כך אנחנו מצילים אותו מסתמיות אפרורית והופכים אותו לרגע משמעותי בחיינו.
ונסיים בדברי הגמרא (בבאקמא ל)- (בתרגום חופשי) 'מי שרוצה להיות חסיד שיקיים וילמד דיני ברכות' (ויעסוק בהם) על פי הכיוונים שהסברנו כאן מובן מדוע העמקה בעניין הברכות גורמת למבט פנימי עמוק של חסידות.
בברכה ובהצלחה,
שי הירש,
חברים מקשיבים