בקשת עזרה

שלום,
התרשמתי לטובה מהמודעות העצמית שלך, ומהכנות שלך עם עצמך. זה בכלל לא דבר פשוט לשים לב להידרדרות של עצמך. כיוון שבדרך-כלל היא נעשית בהדרגה, וכמו-כן האדם נוטה להצדיק את ההידרדרות מכל מיני סיבות שהם. לרוב הוא עושה זאת מתוך נוחות. אם אני מבין נכון את המצב שלך, גם ההידרדרות שלך לא נבעה ממחשבה ובחינה עמוקה של על הדברים והגעת למסקנות שונות ממה שהיית רגילה אליהם. אלא מכל מיני סיבות צדדיות, למשל החברה שאת מסתובבת איתה. וקשרים שונים שהיו לך גרמו לך לזה, ופתאום מצאת את עצמך במקום אחר (מבחינה דתית) משהיית רוצה להיות בו. אז שוב כל הכבוד על המודעות העצמית, וכמובן על הרצון לשוב למקום הטבעי לך, לשוב לטוב ולדרך הישרה. בהקשר זה צריך לזכור שהדרך איננה תמיד קלה, ויכולה לפעמים לקחת קצת זמן. רק צריך להאמין שאפשר. את הצעד הראשון והחשוב של הכרה בבעיה ולרצות לתקן אותה כבר עשית. כבר עלית על שביל הזהב, ומכאן אני בטוח שתוכלי להתקדם בעבודת השם, ותזכי להתקרב לקב"ה.
כל זה לגבי המצב הדתי/רוחני שלך. הנחת היסוד שלי היא שאת רוצה להתקדם מבחינה רוחנית, ולחזור למצב בו היית קודם להידרדרות. שאלת גם לגבי שידוך. אני רואה אצלך מעין בילבול לגבי השידוך אותו את מחפשת, ואת לא ממש מצליחה למצוא את הכיוון. יש לי רעיון ממה נובע הבילבול שלך, את תצטרכי לבחון את זה ולראות האם האבחנה שלי נכונה. יש אצלך איזה פער בין הרצוי למצוי במצב הרוחני/דתי שלך. כלומר את נמצאת כרגע ברמה דתית מסוימת, והיית רוצה לשנות את זה, ובעתיד להיות ברמה דתית גבוהה יותר. ואני מאמין שאת ביתך תרצי לבנות לאור הרמה הדתית אליה את שואפת, כבית שמתאים לאישה ברמה דתית גבוהה יותר ממה שאת היום. וגם את בעלך לעתיד את רואה כאדם ברמה דתית גבוהה מזו שאת נמצאת בו עכשיו.
לרוב כאשר אנשים מחפשים לעצמם שידוך, בן זוג, הם מסתכלים על בן הזוג ושואלים את עצמם שתי שאלות.
1. איך אני רוצה שיראה הבית אותו אני רוצה להקים, איזה אורח חיים אני רוצה לנהל בעתיד. אני אחפש בן זוג שאיתו אני חושב שאוכל ליצור את הדבר הזה. אדם שמתאים להקים איתי בית כמו שאני מתכנן, ולנהל אורח חיים כמו שאני מקווה לנהל.
2. אנשים מחפשים אדם שיהיה להם טוב, כיף ונוח לחיות איתו עכשיו. אדם שהוא די דומה להם בתכונותיהם, בהתנהגותם, ובאורח חייהם. הרמה הדתית של האדם כמובן שהיא משפיעה על התנהגותו, אורחות חייו, ומעשיו היומיומיים. במילים פשוטות יותר, אני ארצה בת זוג אוהבת לעשות דברים כמו שאני אוהב, שנהנית מדברים דומים. לכן פער גדול ברמה הדתית בין בני הזוג (הגורר פער באורחות החיים, במחשבות וחיי היומיום) עלול להיות בעיה, בדיוק כמו כל פער אחר. לדוגמה, אדם שנורא אוהב חיי זוהר - מסיבות, וקניות של מותגים וכו´, יתקשה להיות בקשר עם אחת שמעדיפה לשבת בבית ולקרוא ספר טוב מללכת למסיבה הכי שווה בעיר, ומעדיפה לקנות חולצה ב15 שקל בשוק, מלהוציא 250 על חולצה חדשה בקסטרו. אם נתוני הפתיחה של בני הזוג הם שונים לחלוטין, בניית הקשר ביניהם תהיה קשה. חשוב לציין שזה לא בלתי אפשרי, יכולים להיות פערים משמעותיים בדברים מסוימים, אך נקודות משותפות ומוקדי משיכה אחרים, שיגברו ויפצו על אותם הפערים. וכבר היו דברים מעולם. ובעצם אצל כל זוג יש פערים כאלו או אחרים בתחומים שונים. אלא שזה יותר קל לבנות קשר כאשר אין פערים גדולים.
את נמצאת בבעיה, כי יש אצלך פער בן המצוי כרגע, לבין הרצוי בעתיד. בצורה טבעית את רוצה בן זוג שמתאים למי שאת עכשיו, ומצד שני את רוצה שבן הזוג שלך יהיה מתאים לאיך שאת רוצה להיות בעתיד. אולי הבילבול אצלך נובע מזה שהמצוי אצלך רוצה בן זוג מסוג מסוים למשל בחור מן האוניברסיטה, ואילו הרצוי שלך מחפש משהו אחר, אולי בייניש. ואולי בעצם עדיף מכיניסט, שאולי הוא יותר קרוב לרצוי, אבל אינו מרוחק ומנותק מדי מן המצוי. (אני חייב לציין שאני לא מסכים עם החלוקה הזאת של בייניש, מכיניסט ואוניברסיטה. אני חושב שזה סטיגמטיות מוטעית, אבל השתמשתי בלשון שלך בשאלה על מנת להעביר את המסר). התשובות שלך לשתי השאלות שהצגתי למעלה אינן זהות, ומזה נובע הבילבול. התשובה שלך לשאלה הראשונה היא "בייניש", ואילו לשאלה השנייה תשובתך היא "אוניברסיטה". ואז את מעלה לעצמך אפשרות שאולי "מכיניסט" שהוא באמצע הוא הפיתרון? ולכן את מבולבלת וחסרת כיוון.
נראה לי שיש בפנייך שתי אופציות שתאלצי לבחור ביניהם.
1. להמתין קצת עם השידוך, ועם החיפוש אחר בן זוג. קודם לצמצמם את הפער אצלך בין המצוי לרצוי, וממילא כאשר תחפשי בן זוג, הפער בין "רצון המצוי" ל - “רצון המצוי" יהיה קטן יותר, וניתן יהיה לגשר עליו. לא חייבים לצמצם לגמרי את הפער, אבל שלא יהיה מאוד משמעותי. אני חושב גם שאי אפשר לצמצם אותו לגמרי, כי אדם נמצא תמיד בהתקדמות, ונתון תמיד לשינויים. אבל אצלך, לפי מה שהבנתי הפער הוא ברור וגדול.
2. לחפש בן זוג שדומה לרצוי אצלך, ולנסות לגשר על הפער בנקודות הפתיחה ע"י דברים אחרים. גם עצם הרצון להשתנות ולהתקדם יחד יכול להוות גשר מצוין לדבר. גם מישהו שהוא באמצע הוא אופציה, ושניכם יחד יכולים לצעוד בתהליך של התקדמות כל אחד מנקודה אחרת, אבל שניכם אל עבר מטרה אחת. לעזור ולתמוך אחד לשני בתהליך ההתקדמות. זה יכול להיות נקודת אחיזה והתרוממות מצוינת לזוג.
אין דרך שהיא יותר נכונה, או יותר טובה. אמנם הדרך הראשונה היא היותר סטנדרטית, ויותר מתאימה לרוב המקרים. אבל זה לא מצדיק או מעלה אותה במאומה מעל הדרך השנייה. את תצטרכי לשקול את הדברים ולהחליט מה לעשות. אני יכול לתת לך מספר נקודות שכדאי להכניס למערכת השיקולים.
1. את צריכה לשאול את עצמך בכנות: האם את רוצה להתחתן כי ממש בא לך, ונראה לך שזה יהיה לך ממש טוב. ואולי ניתן לחכות מעט אם העניין. או שאת באמת מרגישה שחסר לך משהו. את באמת מרגישה איזה משהו שישלים אותך, ויש בך רצון אמיתי להתקדם שלב בחיים, לבנות בית, ולהכניס שותף לחיים.
2. מה יעזור לך יותר לעשות את אותה התקדמות? אדם נוסף יכול אולי למנוע בעדך (גם ללא כוונה) מלהתקדם. במיוחד אם הוא יהיה בן זוג טוב שלא רוצה לריב, הוא עלול לקבל אותך כמו שאת (לא מתוך מניעים שליליים, אלא מתוך אהבה אמיתית ורצון לפרגן), ובטעות לעצור אותך מלהתקדם. מצד שני אדם נוסף יכול גם לדרבן אותך מאוד, לתמוך ולעודד להתקדם. הוא יוכל להוות בשבילך תמיד שאיפה, כיוון התקדמות. את צריכה לחשוב לעצמך מה יותר מתאים לך כדי להתקדם? ואם בחרת בבן זוג, אז חשוב לראות שהוא מתאים לזה.
לסיכום: הבילבול שלך הוא אמיתי, כי באמת אין בזה תשובה חד משמעית. ויש הרבה אופציות שמתאימות לרצונות שלך. חשוב שלא תוותרי על התהליך הזה של ההתקדמות, אפילו אם יהיה לו מחיר כזה או אחר, שתשקלי את הדברים ברצינות. ובאותה הכנות שהפגנת למעלה בזה שהודית בהידרדרותך, תשאלי את עצמך מה האפשרות הכי טובה בשבילך, שלא תהיה ויתור על רצונך להתקדם. כמובן שאל תשכחי את הרגש, ותנסי להרגיש מה יהיה הכי טוב לך, והכי מתאים לך.
שתזכי לעלות מעלה מעלה, ולהקים בית נאמן בישראל עם האדם שהכי מתאים לך!

אריאל צוות ישיבת הר-עציון