בקשה תעזרו...

שלום חברה יקרה,

ראשית, יישר כוח גדול על כך שאת מגלה בעצמך את הכוח לשאול,
על כך שאינך מקבלת את המציאות כפי שהיא ושואפת להיות במקום טוב יותר, נכון יותר.
אשרייך!

את מתארת תחושות לא פשוטות.
העניין הראשון שקפץ לנגד עיני במהלך קריאת שאלתך, הוא התחושה שאופפת אותך שבמציאות חייך קורים הרבה דברים לא פשוטים, קשים ואולי אפילו רעים. יכול להיות שזו המציאות באמת, ויכול להיות שמדובר בהרגשה אישית שלך כלפי המציאות. בכל מקרה התחושה היא לא טובה כלל.
ניכר כי יש בך הרבה כאב, כאב על קשיים במישור האישי, אינך מפרטת כך שאיני יודעת (וזו זכותך המלאה), וגם כאב על עניינים כלליים, שנוגעים לעמ"י.
חשוב לציין שלא כולם מחוברים לכאב שאינו נוגע להם באופן אישי, חלקנו לוקים באדישות כשהדבר אינו קשור אלינו. את מציינת כאב על המצב הנוכחי בצפון, המלחמה הקשה שמתנהלת שם ומפרה את שגרתם של אזרחים תמימים, אשרייך על כך שאת מגלה הזדהות עם כאב שאינו נוגע בך ישירות-כאבו של עמ"י, יישר כוח!
זה המקום להביע תפילה גדולה ועמוקה שבע"ה יבוא שלום אלוקי, אמיתי בקרוב.

נמשיך בכך שאני מרגישה שחסרים לי הרבה פרטים בכדי להצליח לענות על השאלה במלואה.
לכן, אני רוצה גם קצת לשאול, בכדי לברר יותר טוב, יחד איתך,
את המצב בו את נמצאת.
ראשית, נברר את גורם הזמן מתי זה התחיל? ממתי התחילו המחשבות הללו?
שנית, האם את יכולה לשים את האצבע על אירוע מסוים שגרם למחשבות האלו?
האם קרה משהו? האם את יכולה לזהות משהו שבעקבותיו זה התחיל?
האם חלילה היה אולי איזשהו אובדן בסביבתך הקרובה??
אלו היו שאלות שנגעו יורת לעניינים טכניים.
שאלתי הבאה נוגעת יותר בעומקם של דברים.
מה כוונתך כשאת כותבת: "כל דבר רע שקורה אני מקשרת וחושבת רק על המוות..."
מה הכוונה חושבת על המוות?
המוות של מי?
שלך?
ואיזה סוג מחשבות אלו על המוות:
מה יקרה אחרי המוות?
מתי אני ימות?
ואולי, מזה המוות בכלל?
המושג "מחשבות על מוות" הוא רחב מאוד, וכדאי להבין יותר טוב למה את מתכוונת...
במהלך קריאת השאלה, אמרתי לעצמי:
כפי שאני מבינה אותם אירועים לא פשוטים שאת חווה, מביאה אותך לידי מחשבות על המוות.
ולאחר מכן, שאלתי את עצמי: מדוע המציאות הלא פשוטה גורמת לך לעיסוק המוגבר במוות?
לא פרטת יותר מדי בשאלתך, כך שאני משערת שאלו הסיבות לכך:
יכול להיות שהמציאות כל כך קשה בעיניך, עד כדי כך שהיא בלתי נסבלת עבורך, והיא מביאה אותך לידי ייאוש מוחלט מהחיים כאן.
עולות בך מחשבות כמו:
בשביל מה לחיות כאן אם העולם כל כך רע?
איזה מן עולם זה?
מה שווים חיים כאלו?
מן תחושה כללית של חסור חשק להיות חלק מכזו מציאות חיים.
שוב, אני רק מעלה השערות ונקודות למחשבה, אינני כותבת שום דבר בוודאות.
מטרת שאילת השאלות והעלאת ההשערות, היא עבור שתינו.
עבורי, בכדי שאבין יותר טוב במה מדובר במידה ותחליטי להשיב על שאלותיי.
ועבורך, אלו נקודות למחשבה, שאלות שכדאי שתשאלי את עצמך, הרבה פעמים דרך שאילת השאלות את עצמנו באופן פנימי ועמוק העניינים מתחילים להתבהר והמצב נרא הפחות מאיים, תנסי...
הקב"ה רוצה שנחשב את דרכנו, והמחשבה על המוות והחיים בהחלט מסייעת לנו לעשות. כל מה שעלינו לעשות הוא להתחבר אל אותן מחשבות, להעלות את השאלות מתוכנו בעקבות אותן מחשבות, ולברר מה המושגים האלו אומרים לנו באמת.

לאור המידע שקיים בשאלתך, החלטתי לעסוק בשני עניינים.
עניין ראשון, נוגע באופן כללי ליחסנו לרע ולמוות בעולם הזה.
אנו מגלים שהמציאות לעיתים יכולה להיות מאוד כואבת, ממש לא לרוחנו ובוודאי לא כפי שתכננו, רצינו וחשבנו שתהיה.
באופן טבעי, אנו רוצים שהדברים יתנהלו בדיוק כפי רצוננו האישי, כבר תכננו את חיינו ויש בנו צורך להרגיש שליטה על חיינו.
לא תמיד כך הם פני הדברים, לפעמים האיזון מופר, הדברים לא מתנהלים כצפויו כרצוי, אנו מרגישים פחות שליטה על מהלך התנהלות הדברים.
הרבה פעמים דווקא במקום הזה, של חוסר השליטה, האכזבה, הכאב אנו נזכרים בכך שלא אנו בעלי העסק, שיש שליט לעולם והוא זה שאחראי על מהלך התנהלות העניינים.
דווקא במקומות האלו אנו נזכרים פתאום בקב"ה...
ובמקום הזה קיימות שתי אופציות, כיצד נתייחס לחוסר האיזון (למראית עינינו) שהופיע פתאום בחיינו.

הדברים הבאים מעובדים מתוך מאמר שכתבה חברתי היקרה אודליה פישר הי"ו בעקבות מותה של חברתה הטובה אביה וייל ז"ל.
"אפשרות ראשונה, היא יצירת ויכוח עם המציאות. לחיות באופן מתמיד מתוך הלמה?
מותר לשאול למה, ואף כדאי, אך צריך לדעת לנתב את הלמה למצב של התמודדות עם המציאות, כי המציאות לא תשתנה, והכוחות שלנו הולכים לריק. ולא רק שהכוחות מתבזבזים, אלא הם מתבזבזים בצורה שמתסכלת אותנו עוד ועוד. בצורה כזו אנו באמת נהיים מותשים מהחיים, ומפתחים חושר חשק ורצון לחיות כאן, והעיסוק במוות הולך וגובר.

האופציה השניה והכדאית יותר צריכה להיות בתחושת הכעס.
איך מתמודדים עם הכעס, התסכול, לאן הוא לוקח אותנו?
לאחר אירוע מתסכל ומאכזב, הכעס הוא תחושה הגיונית.
אך לאחר מכן, כדאי לתעל את אותן האנרגיות המופנות לכעס, להתמודדות ולהתקדמות.
ועכשיו, נשאל את השאלה המשמעותית- בסדר, אז אני רוצה להתמודד ולא להישאר רק עם תחושת הכעס. אז איך מתמודדים? כיצד?
כהקדמה כללית, חשוב לזכור שכל התמודדות מתחילה קודם כל במחשבה. כי מחשבה בונה מציאות!
אם נחשוב שכל הזמן דופקים אותנו, שהעולם הוא מקום גרוע לחיות בו, אכן כך נרגיש. אך אם נחשוב על המציאות כמקום שמקדם אותנו, שבונה אותנו, כמקום של שמחה וטוב, בע"ה כך יהיה.
אז על מה חושבים? איך מתחילים בכלל?
דבר ראשון, מצד האמת האמיתית, מצד האמת האלוקית המוחלטת, הסתכלות על העולם מתוך תחושה של כעס, ואשמה היא איננה נכונה.
ה´ אוהב אותך, ורוצה את הכי טוב עבורך, ומה שנראה בעינייך כלא פייר, בעיני בורא עולם זה הדבר הכי טוב בשבילך. אנחנו משתדלים שדברים ילכו בצורה מסוימת. אך לפעמים הקב"ה מתכנן את הדברים בצורה אחרת, כי כך הכי טוב לנו.

הבחירה היא בידינו- או שניתן לכעס לשתק אותנו, או שנילחם בכדי לשפר מה שאפשר!
מרים אדהאן, כותבת בספרה "גם זו מתנה" (אם תרצי לקנותו, אשמח לתת לך כתובות של חנויות שהספר קיים בו-מומלץ ביותר!!!), הרבה על כך, שהדרך הכי טובה להתמודד עם מציאות לא רצויה- היא דרך חיפוש המתנה. ויש כאלו שיאמרו דרך חיפוש המשמעות. מה אני יכולה ללמוד מהדבר, מה ה"מתנה" שיכולה לצמוח לי מהדבר.
כשקורים לנו אירועים קשים-
פשוט אפשר לעצור ולשאול את עצמנו- מהי המתנה? מה הדבר הטוב שאני יכולה להפיק מכך?
מה המשמעות שאני יכולה לתת לאירוע? מאיפה אני יכולה לצמוח? וגם אם אנחנו מתקשים למצוא את אותה המתנה- אפשר בכל זאת לנסות ולהמשיך לומר לעצמנו את המילים- "גם זה לטובה" "גם זו מתנה"- פשוט לשנן ולשנן ולשנן, ועצם השינוי ועצם המחשבה החיובית- היא כבר, בע"ה פתח לשינוי.
הכעס על המציאות חוסם את האפשרות להבנה פנימית ושינוי.
יותר קל להתמודד עם ייסורים, אם מסתכלים עליהם כמתנה לצמיחה, אז מתמלאים ברגשות חיוביים, בכוחות- במקום בכעס."

הדברים אינם פשוטים ליישום כלל וכלל, זו עבודת חיים לכולנו!
אך הקב"ה שם אותנו במציאות חיים מורכבת, ונטע בתוכנו את הכוחות והיכולות לחיות כאן בשמחה ובטוב לבב, מתוך ההתמודדות.
בע"ה יכול נוכל לכך! צריך להאמין... להאמין, ושוב להאמין!

העניין השני שחשוב לי לגעת בו שהעלת בשאלתך, ובו פתחת את שאלתך:
"אני לא יודעת מה לעשות..."
ואני רוצה לשאול אותך:
מה היית רוצה לעשות?
או יותר נכון מה היית רוצה שיקרה?
איך היית רוצה להרגיש?
או אולי מה צריך להשתנות בכדי שתרגישי טוב יותר?
חשוב לברר את הדברים עם עצמנו, לגעת באופן ממשי ברעיון השינוי.
אני יודעת שיש כאן עומס של שאלות, שאלותת לא פשוטות וגדולות.
אך בכדי לדעת מה באמת נכון לך לעשות כרגע על מנת לחיות בצורה שתרגישי בה הרבה יותר טוב, היא להבין איך היית רוצה שיראו חייך, ובמה הדברים תלויים.

הזכרת בשאלתך את המצב הנוכחי הקשה עד מאוד בצפון.
אני חושבת שבמצב בו מדינתנו נמצאת, זה גם די טבעי לחשוב על המוות.
כי אכן מרחפת עלינו סכנת קיום. סכנת נפשות.
אז נכון שהסכנה היותר מוחשית היא על תושבי הצפון ושדרות, אך הפחד והחשש
מצליח לחדור אל כולנו.
המציאות היום היא באמת לא קלה, ואפילו מפחידה.
לכן, טבעי לחשוש.
לצערנו, במצב הנוכחי במדינתנו ישנה תחושה של חוסר שליטה בבמתרחש.
כפי שכבר דנו קודם בקושי הגדול שלנו לחוש חוסר שליטה במציאות.
הרבה פעמים הדרך להשיב שליטה על מצב ולהרגיש שיש תקווה, היא על ידי עשיה.
השתדלות אמיתית מצידנו יכולה לעשות ניסים!
לכן, בנוסף לדברים שאת בוודאי עושה כרגע, הייתי מציעה לך, אם תרצי, לנסות ולעשות יותר השתדלות למען המצב.
למען המדינה.
אולי ככה תצליחי להרגיש שיש לך קצת יותר שליטה, שיש לך קצת יותר יכולת
השפעה, וזה יכול להרגיע.
אני מצרפת לך קישור למאמר קצר וקולע ממש שמציע רעיונות לדברים שכל אחד יכול לעשות למען שינוי המצב לטובה בארצנו.
https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=13708


כתבתנו הרבה, ונגענו בנושאים גדולים ולא פשוטים.
חלקם קשים עד מאוד, אך כולם חיוניים וב"ה שיש בך כזו בגרות וכוח רצון.
אשרייך על החיפוש, על הרצון ביותר, על גדלות הנפש.
אשמח מאוד לשמוע איך את מרגישה בעקבות התשובה.
אילו מחשבות התעוררו בך, אילו דברים עלו בך בעקבות השאלות שהועלו כאן,
ובכלל איך את מרגישה כעת.

המון הצלחה בהמשך הדרך, בכל אשר תפני ותהיי.
מור.
morselaa@gmail.com

תזכורת : כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!