שאלה
בס''ד
שלום כבוד הרב ,
קשה לי מאוד להיחסף ובכל זאת ניתנת כאן הזדמנות לתת לי מענה לשאלות רבות.אני בת 17 עוד מעט,ב''ה חוזרת בתשובה מזה שנה וחצי בערך..למרות שעברתי לבית ספר דתי לפני שנתיים וחצי אבל אז עדין לא שמרתי שבת ומצוות וכו'..את ה"פוש" לכך נתן לי אבי שגם הוא חזר בתשובה לפניי ומעבר לזה אין לי שום הסבר איך השתניתי כל כך מאז..למדתי בבית ספר חילוני שישי-שבת היו ימי יציאה וגופיות היו חלק מלבושי,כיום אני דתייה ב''ה מקפידה על צניעות ושואפת לחיות את עבודת השם..כבוד הרב,נכון שיש ימים טובים וכאלה שפחות טובים וזה לא רע אני מודה על הקיים..בכל זאת משהו בי פשוט גורם לי להרגיש רע,מאוד רע.
אני יודעת שאני לא מושלמת,חסרים לי כ''כ הרבה מצוות לעשות,כל כך הרבה דברים שאני עוד צריכה לעבוד עליהם..חשוב לי לציין שאיני נחשבת חרדית וגם אם יום אחד ארצה להיות ברמה רוחנית כל כך גבוה ועצומה אני לא חושבת שיתאפשר לי. יש בי המון דברים פגומים..יום יום אני מוצאת את עצמי פשוט כל היום חושבת על הקב''ה יתברך מה הוא חושב עלי..מה הוא היה מצפה,האם אכזבתי,האם אני נותנת לו סיבה בכלל לאהוב אותי ולגרום לי אושר ושמחה ..כי לרגע זה אני יודעת שלא מגיעה לו בת כמוני.קשה לי מאוד לחשוב כאלה דברים..קשה לי להתמודד עם המציאות..הבית שלי מחולק ל-2:אני ואבא,אחי ואמי..הם לא חזרו בתשובה.וכמה שהנושא רגיש וכאוב אני באמת מתאפקת בכתיבתי. אמי עשתה המון בשביל אבי..הפכה את המטבח לכשר,נותנת לו את החופש ללמוד תורה אחרי שעות העבודה כשהוא מגיע הביתה רק אחרי ב-9,מוותרת על טיולים שכל שבת היינו עושים או מבקרים משפחה.
אני מאוד אוהבת את משפחתי הרחבה אך אין לי הרבה ברירות ומה שגרמה החזרה בתשובה זה בעיקר ריחוק. הדברים הקטנים האלה שמתבטאים בכל דבר הם אלה שהורסים אותי..לא נותנים לי להמשיך האלה,עצב זאת תחושה מאוד חזקה אצלי בנושא הזה..אני לא מבינה איך אנשים לא מתעוררים ומבינים שיש בורא לעולם,"מישהו" שיצר אותם,צריך להודות,לשבח,ולעבוד את "היצרן של העולם".
כל מחשבה שעוברת לי בראש על חתונה בעז''ה ודברים באותם נושאים ישר מתנפלים ולא מבינים אותי ואת הרצון שלי..קודם קריירה,בשביל מה להתחתן מוקדם,תהני מהחיים,למה חולצה כזאת ארוכה,למה את לא אוכלת מהמסעדה היא רק פתוחה בשבת אבל האוכל כשר!זה נורא שאתה יודע מהי האמת ואנשים חושבים שהשתגעת..נוצר מצב שבו אנ
תשובה
שלום וברכה
ראשית, ברוכה הבאה.
את גם יכולה לחוש מאוד מוגנת, כי את אנונימית הן כלפי והן כלפי כל הקוראים, שמאוד יזדהו אתך ויבקשו לחזק אותך מאוד.
מה שאת עברת עד היום לא צריך לגרום לך להרגיש רע. להפך, הוא כל כך חשוב ומרענן עד שאת יכולה להיות בהחלט שמחה על מה שעשית, עם הרבה מבט אופטימי לעתיד.
אני מאוד מקווה שאת צודקת שאת לא מושלמת. העולם הזה אינו עולמם של האנשים המושלמים, אלא של האנשים שמשתלמים – מתחזקים כל הזמן ומתקדמים כל הזמן. החלום שלך צריך להיות של מי שהיום היא יותר טובה מאתמול, ומחר יותר טובה מהיום. זה לא טוב לחשוב על הדברים הפגומים בנו, כי אחרת באמת נישבר. טוב לחשוב על האפשרויות ועל ההתקדמות.
העובדה כי הבית שלך בנוי כך צריכה להיות מאוד מחזקת. ההורים שלך מצליחים לשמור על עצמם ביחד, על אף הויתורים הגדולים שהדבר דורש וגם בגלל הויתורים הגדולים שהדבר דורש. זה נכון שנכנס עצב מסוים הביתה כי דברים מסוימים לא מתרחשים, ומאידך גיסא אפשר להסתכל על שני דברים כגורמים מאוד משמחים – גם העובדה שהקשר ביניהם ממשיך ודבק, וגם הרוחניות והקדושה שנכנסים פנימה.
אל תעסיקי את עצמך כעת בשאלות מפני מה העולם כולו עוד לא גילה את אור האמונה. עכשיו המשימה שלך היא עצמך, שמחתך, אמונתך, עולמך ושלומך, וזה העיקר כעת. העובדה שאת נתונה בביקורת מתמידה בוודאי שאינה נוחה. אבל זה עולמו של האדם המאמין בתחילת דרכו. גם על אברהם אבינו נאמר כי כל העולם היה בעבר אחד והוא היה בעבר אחר. בהמשך הדרך הם גם יגלו כי את מאוד שמחה ומאושרת בדרכך, וביסודו של דבר את אותו אדם שהיית קודם לכן, וגם יגלו אט אט את היתרונות שיש בדרך החיים שבחרת בה. מצד אחד אל ירך לבבך מהם, ומצד שני אל תחושי שאת צריכה "לגייר" את כולם כמה שיותר מהר. פשוט היי מי שאת.
אשמח לעזור לך עוד ועוד.