בעלי מום במקדש ובחברה

שלום וברכה,

בין הציווים בתורה, ישנם מקרים רבים שעשויים להראות לנו כחוסר פוליטיקלי קורקט. אחת הדוגמאות לכך היא ששאלת על הפסוק: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה´ מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב:" (ויקרא פרק כא), שהמובן מהכתוב הוא שכהן בעל מום חיצוני לא יכול לשרת במקדש.

[שקר החן והבל היופי]

בעבר, החברה התמודדה עם מעמדות בצורה ישירה יותר – זה היה אופי החברה בצורה מובהקת.
החברה שלנו, לכאורה, דוגלת בין היתר בשילוב החלשים ומאמינה בכך שכל בני האדם שווים. נראה שטענת השיווין אומרת שבכדי שפלוני ואלמוני יהיו שווים או שפלוני ואלמונית יהיו שווים – כל מה שהאחד זכאי או מסוגל לו, צריך להיות במידה שווה ובאותו האופן גם אצל האחר. נראה שישנה התנגשות מסויימת כשמנסים לראות את חלוקת המעמדות מהעבר בראי תקופתינו. אולם אם נהיה כנים עם עצמנו ניווכח שהדברים כלל לא השתנו, והאמת היא שפלוני לעולם לא יהיה אלמוני וגם אם יתאמץ ככול כוחו הם עדיין יהיו אנשים שונים בעלי יכולות שונות. דבר זה לא ישתנה, בדיוק כשם שישראל אינו יכול להיות כהן.

יתכן לומר ששיווין אינו כפי שהחברה תופסת או רוצה להבין אותו – שיווין אמיתי מתבטא ביחס לכל אדם כאדם מבלי להפלות אותו בזכויות בסיסיות. לדגמא, לא מתקבל על הדעת שאדם יורשע במשפט מכיוון שהוא עני או בעל מום גופני וכיוצ"ב. יחד עם זאת, שיווין אין משמעותו שכל אדם מתאים באמת לעשות כל עבודה – במקרה שלנו, הכהנים הינם מודל אופטימאלי לחיקוי והערצה, דבר זה בא לידי ביטוי גם בבגדיהם המהודרים ובשלמות גופנית. כמה שלא נעים לומר זאת, אדם חכם וטוב לב שהינו בעל מום גופני, על אף כל מעלותיו אינו אדם אופטימאלי.

בנוסף, ניתן להסביר שכהן בעל מום גופני מסויים נושא בליבו טינה כלפי שמיה, נכון שלכל אדם יש חסרונות שונים ורצון שהמציאות תשתנה בצורה מסויימת, אולם מום גופני הוא תמידי בעוד שרצון להשגת דבר מה הוא עובר. על כן, יתכן לומר שאכזבה של כהן בעל מום עשויה למנוע ממנו מלעשות את עבודת הקרבנות בלב שלם.

מכל כיוון שנתבונן על אשר דיברנו כאן, אי אפשר יהיה להימלט מהעובדה האנושית, העצובה והכואבת - מסתבר שלמראה ולשלמות הגוף יש משקל בנושאים מסוימים ועלינו להכיר בכך, וליישם זאת רק כאשר זה רלוונטי - ציווי מהתורה.

ברכת ה´ עליך,

ירון

Benzvi613@gmail.com