בעיות גיל העשרה*

שלום יקרה,
מה שלומך?
קודם כל, קבלי חיזוק על [הרצון] להתקדם ולהתחזק ועל חוסר ההשלמה עם הירידה הרוחנית שאת מרגישה. לפני שאני מתייחסת לקושי שאת מתארת עם ההורים, חשוב לי להעלות לך מספר נקודות לבירור עצמי. את מתארת ירידה בקיום של מצוות מסוימות, כמו תפילה וצניעות בלבוש ויחד עם זה את מוסיפה שקשה לך עם הירידה הזאת. חשוב קודם לברר עם עצמך את ההתייחסות הפנימית שלך לירידה הרוחנית שאת מתארת. למה הכוונה? את מתארת את הירידה כמצב נתון, כשבעצם הבחירה האם להתפלל או לא להתפלל נמצאת אצלך... יכול להיות ששינוי היחס הפנימי שלך למצב, יעזור. כלומר, לא לקבל "מצב נתון" ולהצטער עליו, אלא להתייחס אל הירידה מתוך הנחת יסוד שתמיד אפשר לשנות ולעלות מעלה מעלה. נקודה נוספת למחשבה, היא האמירה שלך: "הם לא מבינים שבגיל הזה מתחילים להתדרדר". מהמשפט הזה אני שומעת שאת יוצאת מתוך נקודת הנחה שבגיל 15 מתדרדרים (ולא משנה מאיזו בחינה), כי זה הגיל ו"ככה זה". למה? מי אמר? להפך. זה הגיל הכי יפה לצמיחה, לבניה אישית, להנות מהכוחות והמרץ שיש לך ושלאנשים מבוגרים יש פחות... הכל עניין של [בחירה אישית]. בעצם, לשתי הנקודות שהעליתי, יש מסר משותף: כדאי לא לקבל את המציאות כמובן מאליו, כדבר נתון, אלא לבחון בעיניים אמיתיות ולהחליט מתוך שיקול דעת ומתוך ראיה חיובית של שינוי ועשיה.
עכשיו, אפשר להתייחס למעגל הרחב יותר של האנשים סביבך- המשפחה.
למרות שכתבת שאת לא רוצה לדבר איתם, אני חושבת שכן חשוב ליצור איזשהו שיח ביניכם. למה? כי את כותבת שאת משתדלת להשתפר, אבל הם לא רואים זאת וגם לא נותנים לך את התמיכה שאת זקוקה לה כדי להמשיך ולהתקדם. לכן, כדאי לדבר ולנסות להראות להם מה שהם מתקשים לראות. מה אני מציעה? אם קשה לך לדבר באופן ישיר עם הורייך, את יכולה לגייס לעזרתך דמות מתווכת, לדוגמא: אח/אחות גדולים שנמצאים איתך בקשר טוב ויכולים לדבר עם ההורים בשמך. לדעתי, חשוב לדבר עם ההורים ולהעביר להם שתי נקודות חשובות: הראשונה היא, שההתייחסות הפוגעת מצידם מרחיקה אותך מהם ורק מקשה עלייך להשתפר, ושדווקא את זקוקה מאד למילה טובה שתמיד יכולה לעזור. הנקודה השניה היא לומר להם שאת במגמת עליה ושהדברים הקטנים שאת עושה משמעותיים וגדולים בשבילך (כמו לא ללכת עם עגילים מגושמות, כמו שאמרת), למרות שאולי הם נראים להם שוליים. אחר-כך, אפשר לעשות שיחה משותפת- יחד איתך ולראות איך אפשר להתקדם. אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שההורים שלך אוהבים אותך, מכבדים אותך ופשוט דואגים לך. לכן, תמיד כדאי לדבר ולנסות להבין את שני הצדדים בנחת.
שוב, בעניין הירידה הרוחנית: כדאי לזכור שלכולנו יש ירידות ועליות. קומה רוחנית מצריכה עבודה פנימית. הייתי מציעה לך אולי ללמוד קצת על משמעות התפילה- אם זה יעזור לך להתפלל יותר או להבין לעומק יותר את גדרי הצניעות שאת מתקשה בהם. ובאופן כללי דברי עם הקב"ה גם במילים שלך. הוא נמצא ושומע תמיד וזה לבדו יכול לעזור להתקרב...
כל טוב, ובהצלחה רבה.
אשמח לשמוע ממך איך הסתדרו הדברים.
ובכלל, אני כאן לכל עניין.
חנה

Nanchi18@gmail.com