שאלה
שלום וברכה.
שאלתי קשורה לבני עקיבא.
אני מרגישה רצון עמוק ואמיתי להיות מדריכה בבני עקיבא. אך אני מפחדת שרצוני הוא רק כדי להגיד שאני מדריכה ולא באמת להיות מדריכה, ואז לא אהיה מדריכה טובה, או שאפרוש באמצע.
אני מאוד מרגישה שיש לי מה לתרום, וגם המון לקבל.
אשמח לקבל תשובה. תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה!
לכולנו יש את הפחד הזה כאשר אנו ניגשים לדבר גדול שגם מצריך אחריות. לכאורה אנו אומרים לעצמנו אני לא יעשה את זה מכיוון שהמניעים שלי יכולים להיות פסולים. זה גם יצר הרע, הלוחש לאדם: "אל תעשה דבר, תהיה אחד מכולם. למה לך? הרי אתה לא באמת הולך לתרום, אלא בשביל האגו". כן כן גם זה יצר הרע. לכן צריך לומר לו: "אני הולך כדי לתרום חד וחלק". בנוסף לכך תמיד יש לנו את הפחד שלא נהיה טובים, לא נצליח ואולי נפרוש באמצע. זה פחד טבעי. והוא טוב במינונים הנכונים, הוא מכריח את האדם כל הזמן לבקר את עצמו ולבדוק איפה טעינו, מה לא עשינו, כדי לשפר דברים ולעשות עוד וטוב יותר. כלומר דווקא מי שמצליח ובאמת עושה, זה מי שלא כ"כ בטוח בעצמו וכל הזמן בודק האם מה שהוא עושה טוב. מי שבטוח בעצמו בד"ע נח על עלי הדפנה ואז לאט לאט הפעולות שלו, הדבברים שהוא עושה מדרדרים ומדרדרים, כי אין ביקורת, אין חשיבה מחודשת.
למסקנה - תלכי להדרכה ואני בטוח שתהיה מדריכה טובה אם כל הזמן תשאפי לשיפור מתמיד.
בברכה,
חיים דב בריסק