בל תשחית מבחינה הילכתית

שלום,
מקור איסור בל תשחית נאמר בקשר להשחתת עצי מאכל כפי הפסוק בספר דברים כ, יט: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצר". כך גם קבע הרמב"ם זאת כמצוות לא תעשה במצוה נז וכן פסק בהלכות מלכים ו, ח. אמנם הרבמ"ם מרבה על פי הגמרא במכות כב,א ובבא בתרא כו,א שכל השחתה של דבר לחינם יש בו עבירה על הלאו אך רק מכת מרדות מדרבנן. המנחת חינוך מצוה תקכט דייקשעובר על הלאו מהתורה אך בכל אופן לא נענש אלא מדרבנן.
גם בגמרא בשבת קכט, א וקמ, ב עולה שהשחתת גופו של אדם באוכלים שאינם ראויים או מזיקים לו יש בהם מעין בל תשחית וראוי להמנע מכך. במקרה של אכילה גסה מלבד השחתת גופו יש גם השחתת האוכלים אם אין בהם כל תועלת ולכן יש להמנע מזה יותר. מה שהרמב"ם כתב שאין לאכול דברים מזיקים זה מפני שזה חלק מעבודת ה' להיות בריא כי אי אפשר לחשוב כראוי כשאדם חולה ולכן ראוי להמנע מכך אך אינו כורך זאת באיסור המדובר כאן אלא כהנהגה טובה.
מן הגמרא בשבת עולה שלצורך גופו של אדם לתועלת מותר להתחית אפילו דברים יקרים שניתן היה להשתמש בדברים זולים יותר אם אינם זמינים כגון לשרוף כסא יקר לצורך חימום כשאין עצים.
לסיכום, כל שימוש בדבר באופן שמכלה אותו שלא לצורך תועלת כלל הרי הוא אסור וחייב עונש על כך מדרבנן ואם מדובר בעצי פרי הרי שחיב מלקות.
אם ישנה תועלת כלשהי הרי שאם היא תועלת לגופו של אדם ההשחתה מותרת.
יש להמנע מלהזיק לגופו של אדם לחינם אך לא נראה שזה בכלל איסור בל תשחית אלא כדרכי הנגה הראויים.
כל טוב,
משה כהן