בלבול.

שאלה

אני בשירות לאומי שנה ראשונה,

למדתי בנוסף לשירות במדרשה מדי יום אך כעת הפסקתי כי התחלתי קורס פסיכומטרי.

במשך השבוע, כשאני נמצאת בדירת שירות מאוד טוב לי ואני מרגישה ממש התרוממות רוח.

(בזמן המדרשה פי כמה וכמה יותר)

אך בסופי שבוע כשאני חוזרת הביתה, אני מרגישה קריסה מאוד משמעותית בכל החיזוקים שצברתי במשך השבוע, דבר שבא לידי ביטוי בחוסר חשק להתפלל, אפתיות, חוסר מוטיבציה ללמוד לפסיכומטרי, או לעשות כל דבר.

הסיבה העיקרית לכך היא שמשפחתי אמנם דתית אך בדרכה שלה, ואני מצאתי את מקומי בתור דתיה תורנית, חושבת ומעמיקה, ודבר זה לא יכול לבוא לידי ביטוי בבית הורי. מהסיבה הפשוטה שהם אינם מכירים בדרך זו.

2 דברים:

1. אני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיק להגיע בסופי שבוע הביתה כי זה לא מכובד ולא יאה, ומה גם שאני צריכה את החיזוקים של הבית והשייכות. ואני לא מצליחה להפיק יותר תועלת מאשר ההקרבה מהעניין.

2. אני מפחדת שדבר זה ישפיע עלי גם בעתיד, כשארצה לבנות את ביתי כמה משקל יהיה למשפחתי בעניין, וכמה הנכונות שלי והבחירה בדרך התורה תהיה משמעותית לעומת הרקע שלי.

זה די מתסכל ואני אשמח לתשובה.

בשורות טובות.

תשובה