שאלה
פעם, כשהייתי באמצע תפילת שמונה עשרה הבן שלי התחיל לבכות. מה היה עלי לעשות? להפסיק, שזה אומר גם לזוז ולדבר? או להמשיך? אני מתארת לעצמי שיש תשובות שונות - לפי המקרה, ואשמח לשמוע את כולן. לדוג' הבדל בין בכי שמפריע לציבור המתפללים לבין אם אני מתפללת לבד בבית. או - אם קרה משהו לילד או שתינוק "סתם" בוכה, וכו'
תשובה
שלום,
אפתח בכך שעליך להשתדל להימנע ממצב כזה. נסי להתפלל כאשר יש מישהו ששומר על הבן שלך ויכול לדאוג לו, ואולי עדיף להשאירו לשחק בחוץ ולא להכניסו לבית-הכנסת אם זה יפריע. כמובן שאם מדובר בילד שיבין אותך ויפסיק לבכות אם תסמני לו או שתרימי אותו (אם הוא לידך), נסי להרגיעו.
במידה ונקלעת למצב והתינוק בוכה ואינך יכול בקלות להרגיעו ללא הפסקת תפילתך. אם את בבית-כנסת ובכי התינוק מפריע לציבור, עליך להפסיק את תפילתך. להוציא את התינוק החוצה, ומיד בחוץ לעמוד ולהמשיך בתפילתך, מהמקום בו היית. (להתחיל מאותה הברכה בה היית, ואם היה זה בשלוש ברכות ראשונות להתחיל בתחילת התפילה וכן בשלוש ברכות אחרונות להתחיל מתחילתן). אם את בבית, כיוון שאת לבד ורק לך הוא מפריע, תוכלי להפעיל את שיקול דעתך. אם את מרגישה שאת יכולה להמשיך להתפלל, או שאת ממש עומדת לסיים, ולפחות את המעט הזה תוכלי לשרוד עם הבכי, אז תסיימי ואז תיגשי אליו. אם את מרגישה שאת לא מסוגל להתפלל כך, נהגי כמו בביכנ"ס. הפסקי, תרגיעי, את התינוק ותמשיכי מיד, עדיף ללא דיבור. לגבי המשך התפילה לאחר הפסק, ראי בהרחבה בשו"ע אורח חיים סימן קד. עדיף לא להפסיק בדיבור, ואם הפסיק בין בדיבור ובין בתזוזה, ושהה שהות שיכול היה לסיים את כל התפילה חוזר לראש התפילה, אחרת מתחיל באותה הברכה בה הפסיק. לגבי שאלתך האם יש לחלק בין גורמים שונים לבכי, כמדומני שאין מקום לחלק מצד ההפרעה לתפילתך. אלא שבמידה והגורם לבכי הוא סכנה לתינוק, כמובן שעליך להפסיק מיד את התפילה אפילו אם את חושבת שתוכלי להתפלל עם הרעש הזה.
כל טוב,
אריאל
צוות ישיבת הר עציון