בית ספר והורים

שלום
אתה מתאר מצב שהוא קשה עד דמעות.
אתה מרגיש כלוא, בית הספר לא מבין אותך, ההורים נוקטים כלפיך בחוסר התחשבות ברצונותיך, חברים אין כדי להמלט אליהם בשעת משבר, הלימודים לא עלו בידיך
אתה מרגיש חוסר מוצא ואני מאד מבין ללבך, התחושות שלך הם תחושות שכל אדם בשעת משבר חווה, ואני מעריך מאד את זה שאתה עומד בכל העומס הנפשי ולא שברת את הכלים , זה מעיד שטמונים בך המון כוחות, המטרה שלך לקחת את הכוחות האלה ובמקום להשתמש בהם כמגננה תתעל אותם לעשיה.
דבר ראשון אתה צריך חברים , לפחות חבר אחד, וחברים זה דבר שצריך להשקיע בו, לא להטיח בו בהכרות ההתחלתית את המרירויות שבך, זה עלול להבריח, קח יומן אישי, כתוב בו מה אתה רוצה לראות בעצמך עוד שנה ותתוה תוכנית.
כדי להשיג שני חברים אני צריך לדבר ולעשות ... ושלב הבא יהיה ...
כדי להגיע להבנה עם ההורים אני צריך להבטיח כך... והם בתמורה לכך יבטיחו כך...
כדי להשתפר בלימודים אני צריך לעבור אבחנה של קשיים בלימודים (אפשר שאף אחד לו מודע להם ולך זה מהווה קושי עצום ) או ללמוד לימודים שמענינים אותי ואז אעשה כך וכך...
תעבוד בתוכניות שבועיות מה אתה רוצה להשיג כל שבוע ולאט לאט תתקדם, יהיו לך הרבה נפילות בדרך, אך לבסוף תחשוף כוחות עצומים שגנוזים בך או רדומים בך ותהפוך דמות לחיקוי.
ותדע שאין יאוש בעולם כלל והעולם מלא ניסים ויש יד מכוונת שתעזור לך הרבה מאד.
כל יום תשנן לעצמך שאתה מסוגל שאתה יכול , שה' נמצא עמך וידריך אותך בדרך המאד ארוכה אל התקוה
ברכה והצלחה