שאלה
שלום כבוד הרב,
ברוך השם יש לי 2 תינוקות בגילאי 3 חודשים ובגיל שנה ושלושה חודשים (הפרש של שנה ביניהם).
המצב הוא, שקשה מאוד לאשתי לבד לטפל בשניהם, מה שגורם לי
לא ללכת לבית - הכנסת בשבת לדוגמא אלא להתפלל בבית תפילה קצרה, שלא לדבר על ימות החול שגם בהם אני נאלץ להתפלל תפילה קצרה כדי שאוכל אחר-כך לעזור לאשתי עם שני הקטנטנים.
השאלה שלי היא כיצד באמת מתנהלים בסיטואציה שכזו ?
כיצד הורים דתיים אחרים מתנהלים ?
אולי חסרים לאשתי כלים לטיפול נכון במצב בו יש מס' ילדים קטנים בבית ?
אני מרגיש רע עם זה שאני לא הולך לבית-הכנסת אך מצד שני אני מרחם על אשתי ואני לא יודע מה נכון לעשות.
תודה רבה מראש על התשובה.
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
מזל טוב להולדת הבן הקטן.
הרגשתך נכונה מאד, גמילות חסד הוא חיוב של תורה, והגמ' אומרת שהתורה תחילתה חסד וסופה חסד. יש אנשים שטועים וחושבים שגמילות חסד היא מצווה רק עם אנשים אחרים, אבל לא כך הדין, אלא גמילות חסד מתחילה בבית פנימה, האדם עם עצמו, רעייתו ובני ביתו.
מאידך גיסא אדם יכול לפטור עצמו מכל המצוות מכיוון שהוא יאמר אני גומל חסד עם בני ביתי, ולכן אני פטור מתפילה ועבודה, שהרי בשעה זו אני דואג להם לאוכל, והגומל חסדים פטור מתפילה ותורה. אלא שהדרכת חז"ל היא שיש לעשות דברים מסוימים במשך היום (חול, שבת חג). כשם שאדם הולך לעבודה ואיננו נשאר בבית כדי לגמול חסד עם אשתו או בני ביתו. על כן צריך להגיע למצב של איזון, דהיינו יכול לקרות מקרה שהילדים חולים וכדו', ואז נשארים באופן מקרי בבית, אבל אין גידול הילדים בפני עצמו מתיר להמנע מתפילה. אפשר לקום יותר מוקדם, דהיינו כותיקין ואח"כ לחזור הביתה ולעזור לאשה בשמחה. או ללכת יותר מאוחר (אם זה אפשרי), אין להמנע מתפילה במניין באופן קבוע על סמך טענת עזרה, אלא יש להגיע לאיזון אמיתי, כאשר יש יוצאים מהכלל, כגון שהאשה צריכה ללכת למקום מסויים, יש מקום לומר שאני נשאר לעזור ובמקרה אני לא הולך לתפילה במניין, אבל באופן קבוע יש לבנות מערכת שהתפילה בציבור היא בבסיס, כפי שאדם יוצא לעבודתו.
בהצלחה ובשמחה
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון