שאלה
שלום,
אני סטודנט לרפואה, ולפני מספר חודשים התחלתי את שלב הלימוד בבית החולים. בהליכה במסדרונות המחלקה יש לך עשרות הזדמנויות לסייע למטופלים, חלק סיוע טכני וחלק סיוע חברתי/נפשי. בנסיבות רגילות אילו היית נתקל בסיטואציה שבה אדם במצב קשה וזקוק לעזרה, לא היית מהסס. אבל בבית החולים חולפים על פני הזדמנויות כאלו כאילו כלום. אני באמת משתדל לעזור, ולא להיות מהרופאים שמטפלים במחלה אבל עיוורים לחולה, אבל אין ביכולתי לעצור בכל זמן ולכל אדם. כך קרה שלקחתי בדיקת דם לאחד המטופלים, שהיה במצב קשה מאד מבחינה רפואית אבל בהכרה מלאה ולא היתה לו משפחה, והוא ביקש ממני שאביא לו תה. הסברתי לו שעליי לקחת בדיקות דם לשאר המטופלים בחדר, ואביא לו כשאגמור. הוא חזר וביקש והושיט את ידו, אבל אני ראיתי שאיני עומד בשעת הגג ללקיחת הבדיקות וכך קרה שמצבו הידרדר לפני שהספקתי להביא לו את התה והוא נפטר מספר שעות לאחר מכן. היו מחזות קורעי לב במחלקה שעודם איתי, ואני נזכר בהם בזמן ריצה או לפני השינה, אבל האירוע הזה לא נותן לי מנוח כבר יותר מחודש. וזה שמדובר אולי ב"כורח המציאות" לא משנה את העובדה שמבחינה מעשית זוהי התעלמות שיטתית מהמצוקה של האחר, שלפני שנה היתה נראית לי לא פחות מרוע לב. אין לי עם מי לדבר על החוויות הללו.
תודה.
תשובה
שלום וברכה
תודה ששיתפת אותי בדבריך.
אני מכיר את המציאות הזו היטב. לא בעוצמות שאתה מדבר עליהן, אולם גם רב מוצא את עצמו צריך לעשות דברים שלעתים דוחים אנשים אחרים הזקוקים למשהו אחר. יש גם אגדות בחז"ל העוסקות בשאלת הדחייה של מי שזקוק לעזרה, אולם הן לא עוסקות במצב שלך.
ומדוע ? שכן אתה לא דחית את הסיוע לו למטרות זרות ולא נכונות. גם לא מעצלות. גם לא מאטימות לב.
אתה "עוסק במצווה", מוטלת עליך מצווה לקחת דם מחולים, ואתה צריך להתמסר לזה.
לא זו בלבד, אלא שעל זה אתה גם תקבל משכורת, ואתה מחויב למעביד.
בשל כך, אתה נתקל ותמשיך להיתקל במצבים אלה דבר יום ביומו.
מה אני מציע לעשות ?
כמו בכל מקום של סתירה בין דברים טובים שצריך לעשות את כולם – לנסות בראש ובראשונה שלא לאבד את הרגישות, ולא להיות אטום למצוקתם של אחרים. לקבל על עצמך כי כשתיתקל במצבים מעין אלה בעתיד – תשאל בכנות את עצמך בראש ובראשונה האם אתה יכול לעשות את שניהם. אם לא – אל ירך לבבך, והתמסר לעבודתך. אם כן – אל תישחק, אלא המשך להיות רגיש, ולהביא כוס תה לחולים.
כך תהפוך את האירוע הכואב שעברת למהלך של תיקון ויצירה, לאמור: דווקא הכאב הנוכחי שלך יעצב את דרכך הנכונה בעתיד, ובכך אתה מהפך את הכאב לבשורה פנימית עמוקה.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב ובהצלחה