שאלה
שלום רב. אנחנו לומדים כעת את הלכות כיסוי ראש, קראנו את תשובותיך באתר כיפה לגבי כיסוי ראש לאישה, ורצינו לשאול כמה שאלות:
א. האם יש מקור בהלכה להבנה שטעם כיסוי הראש הוא שזוהי 'דרך לבוש של נשים נשואות' (מלבד העובדה שאכן חובת הכיסוי מוטלת דווקא על נשים נשואות)? והאם יש משמעות לדרך הלבוש הזו? מה היחס בין הטעם הנ"ל לטעמי הצניעות או ההיכר?
ב. ראינו את תשובותיו של הר' פיינשטיין בנושא. ראשית, נראה שיש סתירה בדבריו, ובתשובה קיב באו"ח ח"ד הוא כותב שהטפח שמותר להוציא הוא מלבד השיער שרגיל לצאת מחוץ לצמה. שנית, הגדרת הטפח (אה"ע ח"א נח) מתבססת על דרישתו את הפסוקים בצורה מחודשת שאינה פשוטה. האם למרות שני הקשיים הנ"ל יש לסמוך על דבריו רק מכיוון שהוא היחיד שקבע גדר ברור להקל? האם לא פשוט יותר לקבוע כי כל כיסוי שניכר שייעודו הוא לבוש נשים נשואות יהיה מותר?
תודה מראש על הזמן ותשומת הלב. תשובותיך וגישתך בפסיקת הלכה מעניקות ומעצימות תחושת מחויבות מחד ורלוונטיות מאידך לחיי ההלכה. מרדכי ודביר, ישיבת עתניאל.
תשובה
שלום וברכה
א. לא הבנתי את השאלה. "דרך לבוש של נשים נשואות" אינה הלכה, אלא הסבר להלכה. זהו ההסבר הפשוט של מה שנאמר לאור פרשת סוטה "ופרע את ראשה", המוטל להלכה על נשים נשואות. גם שאלת המשמעות היא שאלה של פרשנות, וניתנו לכך פרשנויות שונות. אני סובר כי הנושא אינו מתחיל בצניעות אלא בדרך לבוש שהתורה מצווה על אישה להתלבש לאחר נישואין.
ב. אני חושב שאכן יש סתירה מסוימת בין הדברים. ברם, נראה לי שיסוד הדין הוא פשוט יותר: כיוון שחובה ללכת עם כיסוי ראש עקרונית יש לכסות את הראש כולו, ולא כסימן היכר חיצוני סמלי; ברם, ההגדרה של "כולו" אינו עומד בסתירה להוצאת מעט שערות מכיסוי הראש, עד לסדר הגודל ההלכתי הראשון המוכר מתחומים אחרים שהוא שתי אצבעות, וכך אני פוסק.
כל טוב