שאלה
שלום.
יש לי כמה שאלות על ביטול אירוסין.
אמנם השאלות אינן הלכתיות. והסיבה שאני מעלה אותן כאן היא כי אני סומכת על נסיונך כרב וכאדם דתי.
(אני מניחה שפגשת הרבה סיפורים של ביטולי אירוסים מעצם היותך רב. אני בגילי הצעיר כבר פגשתי יותר מדי אז ודאי שגם אתה).
אולי שאלתי איננה מדוייקת, אבל - למה אני שומעת על כל כך הרבה ביטולי אירוסין במגזר הדתי?
ביטלו לי אירוסין לפני כשנתיים, ולאחר שקרה המקרה אנשים התחילו לספר לי שזה קורה הרבה. יצא לי לשמוע על המון מקרים של ביטולי אירוסין וחתונות וכמעט כולם היו מהמגזר הדתי. (בערך עשרים). בנוסף, יצא לי להכיר עוד כמה סיפורים כאלו באופן אישי יותר. ומעבר לביטולי אירוסים, אני יודעת ורואה במו עיני שלגברים מאוד קשה להתחתן. כנראה שהמחוייבות לטווח ארוך קשה להם. אני מכירה גם מעטים שאפילו הלכו להתייעץ עם גורם טיפול מקצועי לגבי שאלת החתונה.
אני קצת חרדה לבחורינו ובחורותינו..(בעיקר בחורותינו, שנאלצות להיעזב רגע לפני החתונה)
אני רואה שישנה תופעה של "תחושות חדשות שעולות לאחר ההחלטה להתחתן". פתאום הבחור נכנס ללחץ, מבין מה הוא בעצם עשה, מעכל, ומכאן הדרך לביטול קצרה.
למה זה קורה? למה אני לא שומעת את זה אצל חילונים? (וזה לא שאני לא מכירה חילונים. יש לי חברים ומשפחה מורחבת חילונית וחייתי בחברה מעורבת כל חיי). יכול להיות שזה קשור בעובדה שאצל חילונים מקובל לגור יחד לפני החתונה ואולי זה גורם להרבה פחות מתחים? יכול להיות שהבעיה נעוצה בכך שאנחנו לא חיים בחבר'ה מעורבת? כלומר, בחור יכול להתחיל לצאת עם בחורות רק בגיל 24 מבלי שקודם לכן היו לו חברות ו/או ידידות.
אני בעיקר עצובה.
אני כל הזמן רואה את זה קורה וזה חורה לי וכואב לי וגם גורם לי להאמין הרבה פחות בבחורים שהמגזר שלנו "מגדל".
(סליחה שזה נשמע שאני מאשימה רק את הבחורים. פשוט ב-90% המקרים שאני שמעתי והכרתי הבחור הוא זה שביטל, באופן חד צדדי.)
כל הארה או תובנה שתוכל לומר לי בנושא תעזור לי מאוד.
תודה רבה מראש.
תשובה
שלום וברכה
א. איני יודע לומר האמנם מספר ביטולי אירוסין הולך וגובר. אולי אמצעי ההתקשרות והפצת המידע מסייעים לגיבוש תמונת עולם כזו. אם אמנם זה כך, תיתכנה אפשרויות רבות לבאר את התופעה. לי נראה שהסיבה העיקרית (שהיא גם הסיבה לעלייה במספר הגירושין) היא עוות ההולך ומתגבר ביחס לחיי הזוגיות והאהבה שבין בני זוג. ההתרגלות לעבוד קשה, להתאמץ, להשקיע, לסגת לאחור ולנסות שוב וכדו' – משמשים היום פחות ופחות, והציפייה היא שהדברים יבואו סתם כך, כפי שכל הדברים האחרים באים יחסית בקלות. בדרך זו לא ניתן לבסס זוגיות טובה לזמן ארוך.
ב. מה שכתבת על המחויבות הוא חלק מזה. שפת המחויבות אינה השפה בה אנו מדברים, ובלעדיה – אי אפשר.
ג. העובדה שעולות תחושות לאחר ההחלטה להתחתן היא דווקא טבעית מאוד. הרבה פעמים זה קורה לאחר החלטה כלשהי ובכל תחום, וזאת בשל חלחול התודעה של מחיר ההחלטה ומשמעותה. איני חושב גם שהיא ייחודית לבנים, ומניסיוני ראיתי הרבה בנות שביטלו אירוסין.
ד. ההנחה כי אם נגור קודם ביחד הבעיה תיפתר – נסתרת מאחוז נורא של גירושין בחברה החילונית, כך שהדבר כלל אינו פותר את הבעיה. איני חושב גם שהדבר קשור לחברה מעורבת או נפרדת, שהלוא אף לא אחד הוכיח שבחברה נפרדת יותר – יש יותר פירוקים.
כללו של דבר, הבעיה שאת מעלה היא בעיה קשה מאוד, ובוודאי חווית אותה על עצמך. אני חושב שהתיקון (בין אם המספר עולה ובין אם הוא גבוה כבר זמן רב) נמצא באימוץ שפת חיים שיש בה השקעה, סבלנות, בניה ויצירה.
כל טוב ושמחינו בשמחות