שאלה
לפי התורה עונש האדם הוא "בזעת אפך תאכל לחם" ועונש האישה "בצער תלדי בנים".
אומרים שהתינוק נולד הקב"ה נותן לו תכונות וכישורים המתאימים רק לו בכדי שיוכל לעבוד.
מהיכן נולד ונוסד הגישה כי בחורים ילמדו כל היום תורה (דבר מבורך) אבל לא יעבדו בעוד האישה בעצם המפרנסת היחידה?
תשובה
אני לא מבין את הפתיחה של השאלה מה הקשר בין העונש של האדם לכך שיש קיום משפחות שהמפרנסת העיקרית בבית היא האישה בעוד שהבעל יושב ולומד תורה .
מצד האמת החיים היו צריכים להיתנהל כך שכל אדם היה קובע זמן ללימוד וזמן לעבודה. שהרי אם אין קמח אין תורה . בימי קדם לא היה נהוג שהנשים יצאו לעבודה מחוץ לבית ועבודות הבית היו מוטלות בעיקר על הנשים . עבודות אלו היו עבודות קשות של בישול אפיה והכנת הבגדים כיבוס ורחצה ועוד ועוד וגם כמובן טיפול בילדים . כך שלא היה שייך בכלל שאשה תצא לעבודה בחוץ כיום שעבודות הבית קלות יותר ואת רוב מוצרי היסוד קונים יש מקרים שבהם בוחרים בני הזוג שהאשה תצא לעבודה והבעל יעסוק בתורה ויגדל להיות ת"ח. אם הדבר נעשה בהסכמה ועול הפרנסה לא נופל על הציבור אני לא מבין מה הבעיה . במיוחד כיום שיש צורך להרבות בת"ת משום שחלקים רבים בעם מתרחקים מתורה חשוב מאוד שמי שיש לו יכולת יעסוק בתורה.