בזיעת אפך..

שלום וברכה!

השאלה היא האם את שואלת מה אני חושב ומה אני סובר לנוכח המקורות בחז"ל ולנוכח המציאות או מה חושבים אותם הרבנים וכיצד הם מסתדרים לאור האידאולוגיה של ציונות דתית ומקורות בחז"ל?

אם את שואלת מה שעתם של אותם הרבנים, אז שאלי אותם. אין לי כל זכות לדבר במקומם. אני הקטן יכול לומר רק מה אני חושב על הדבר וגם מה קיבלתי מרבותיי על העניין.

נכון שהשאיפה העקרונית שלנו היא לשבת כל ימי חיינו בבית ה'. אך כפי שאמר לי בזמנו ראש הכולל שלי בישיבה בה למדתי מו"ר הרב שלמה לוי - זו היא שאיפה לעתיד לבוא, זו היא המציאות של עולם הבא ואנחנו, לצערנו, לא שם. אדם בעולם הזה לעמל נולד, גם לעמל רוחני ותורני וגם לעמל הגשמי. עד כאן דבריו.

אני אומר שכבר בסוגיא בברכות במחלוקת בין רשב"י לבין ר' ישמעאל מתוך דברי רבא שם אנו מוציאים שאדם חייב להתעסק בעולם הזה, ליישב את העולם, לדאוג לפרנסתו ולפרנסת משפחתו וגם לפנות זמן ולקבוע עתים לתורה. ברם, יש יחידי סגולה שייעודם היא באמת לעסוק כל הזמן בתורה או לחלופין יש להם יכולת לעשות זאת. לכן אני אומר אדם שהוא בעל כשרון וקישורים המתאימים להיות ת"ח ורב בישראל או אדם שיש לו מספיק אמצעים כלכליים כדי שלא לדאוג לפרנסתו ישב בישיבה הרבה שנים ואחרי זה יעסוק כל ימיו בתורה. אך בכל מקרה עליו להעביר תורה הלאה ולעמול בהעברת התורה כי אפשר רק לספוג, צריך גם לתת. אדם שקישוריו והכשרון הם בכיוון אחר והוא יכול לתרום לעולם וליישובו ע"י מקצוע אחר הרבה יותר טוב, אז עליו להתמלאות קצת בתורה, ללמוד כיצד לומדים ולצאת לעולם הגדול וגם לקבוע עתים לתורה. למשל אם יש אדם שהוא יכול להיות רופא מצוין או רב בינוני מאד ומטה, אז ילך להיות רופא. דומני כך סובר גם רב אליעזר מלמד ולכן בישיבתו כמעט ואין אברכים.
מבואר במסכת ברכות שהקב"ה משביעה כל אדם טרם יציאתו לאוויר העולם למלא ייעודו בעולם הזה ואם הוא לא עשה זאת הוא ייתן על זה דין וחשבון. מדרכי העולם אנו יודעים שיש גם ייעודים אחרים חוץ מרבנות ולימוד אין סופי בישיבה. זו גם עמדת חז"ל בפרקי אבות - שנא את הרבנות ואהב את המלאכה. לכן כל מי שלא מחפש ייעודו האמיתי ונשאר בחממה כי כך יותר נוח או כך הרב אמר, הוא מועל בייעודו ובשבועתו שנתן להקב"ה טרם יציאתו לעולם. לכן על האדם לשקול ברצינות מה ייעודו באמת ולפעול לפי זה.

כל זה ברמה האידאולוגית ע"פ מקורות בחז"ל כפי שנראה, לענ"ד וכפי שעולה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה למסכת אבות ובעוד כמה וכמה מקומות.

עתה נדון לגבי חובת הפרנסה. אדם בכתובה מתחייב לפרנס את אישתו, לספק כל צרכיה וכו'. אין לאדם כל זכות לבטל את ההתחייבות הזו, אלא אם כן הוא מוותר על מעשי ידיה של האישה. כלומר הוא לא מפרנס אותה, אז היא לא חייבת לתת לו את המשכורת שלה. ברם, משפחה שתתחיל לנהוג כך היא משפחה לא בריאה, אך בכל אופן יש ללמוד מכאן שאדם מחויב לפרנס אישתו ולא היא אותו ועל זה הוא חתם תחת החופה. כמובן שאישה יכולה לוותר על הכל ולתת לבעל ללמוד תורה ולפרנס אותו כפי שעשו נשותיהם של גדולי ישראל, אך אין זה מעיקר הדין ואיש לא יכול לחייב אותה לעשות זאת או להטיף לה שתעשה זאת.

מכאן על הבחורים להבין שהמטרה היא לא לשבת בישיבה גם אם אין לך כ"כ מה לעשות שם ואין זה הייעוד שלך, אלא המטרה היא לחפש את הייעוד ואם הייעוד להיות רב, אז יש להישאר בישיבה, ואם לא, אז יש ללכת ללמוד מקצוע אחר. כמובן יש גם עניין של פרנסת המשפחה שאיש לא פטר את הבעל מהעניין הזה.

חזקי ואמצי ותמצאי את האחד והיחיד שלך. אולי תנסי לחפש בחורים בישיבות הדוגלות באידאולוגיה שפרסתי לפניך, כגון ישיבת הר עציון (הגוש), הר ברכה (למרות ש בדברים אחרים היא שונה 180 מעלות מישיבת הגוש, אך לגבי הענין של מלאכה וייעוד יש דמיון ביניהן), ישיבת פתח תקוה ועוד ישיבות ההולכות בקו האידאולוגי שתיארת.

בברכה,

חיים בריסק