בדיקת בגרויות בשבת

שלום וברכה!

אביא לך תשובתי בענין הזה שהתפרסמה בעלון "שבתון" בקיץ שעבר:

שאלה: לאחרונה נפוצה שמועה על כך שמעריכי בחינות בגרות עשויים להעריך את הבחינות בשבת, כיוון שייתכן והם מקבלים את הבחינות לקראת סוף-השבוע ונדרשים להגישם בתחילת השבוע שלאחריו. מה יש לעשות בנידון? האם יש לציין על טופס הבחינה: "בבקשה לא לבדוק בשבת?", או שעדיף להתעלם מהתופעה? כמו כן, האם מדובר על חובת מחאה ציבורית?
תשובה: אינני בטוח שזו המציאות כיום בפועל, אך לבירור שאלתך והמסקנה ההלכתית לדברים, יש לבחון בשאלתך שני פנים – מה קורה ביחס למקרה הפרטי של תלמיד הכותב בחינה (כלומר: האם מותר לכתוב בכלל? מה בדבר ציון "נא לא לבדוק בשבת"?) ומה בדבר הרובד הציבורי של התופעה, לכאורה.
הרובד הפרטי
לכאורה, הבעיה העיקרית העומדת בפני התלמיד היא איסור 'בפני עיוור לא תתן מכשול'. קיימים מספר סוגים של איסור 'בפני עיוור': האיסור הפשוט והשכיח הוא איסור על כך שאדם גורם לאחר לעבור עברה* כמו כן, קיימת מציאות של 'לפני עיוור' בספק – במציאות בה יש ספק אם העברה תעשה בכלל. המציאות השלישית היא מציאות של 'אלפני דלפני עיוור' - מצב בו אני מעביר למישהו משהו בו יש ספק אם יעשה בו עבירה והוא מעביר לאחר – שיותר וודאי שהעבירה תעשה על-ידו.
דומני כי במציאות המתוארת, אין וודאות לחילול שבת, כיוון שאין הכרח שהדבר ייעשה בשבת. אך אפילו אם המציאות בעייתית יותר מהמתואר ויש סבירות גבוהה יותר לבדיקת הבחינה בשבת, עדיין מדובר במציאות של ספק כיוון שייתכן והבחינה תיבדק ע"י מעריך דתי שלא יחלל שבת. כלומר, נראה לי שהמקרה שלנו הוא מקרה של 'לפני עיוור' בספק.
הגמרא במסכת עבודה זרה (טו:) מספרת על רב הונא שמכר בהמה לגוי, אע"פ שהדבר אסור מחשש שהגוי יעביד את הבהמה בשבת (והרי בשבת אנו מצווים עם על שביתת הבהמה). רב הונא, שם במהלך הגמרא, הוכיח כי העניין הותר כיוון שאפשר במצב של ספק "להיתלות" בהיתר ולא באיסור. מהגמ' הזו מדייקים הפוסקים (ביניהם ה'תבואות שור' וה'ציץ אליעזר') שאיסור 'לפני עיוור' קיים רק במקרה שיש ודאות במכשול (ולא במצב של ספק). במצב דומה, דן ה'שרידי אש' בשאלה: האם מותר למכור חנות ליהודי מחלל שבת, שייתכן ויפתח את החנות בשבת. פוסק שם ה'שרידי אש' בפשטות: "אם הוא מוסר דבר היתר, והחשש הוא רק שמא יעשה בו אח"כ עבירה, אינו אסור, אלא בשעת המעשה, אבל לאח"כ מותר, שיש לתלות שלא יעשה איסור, ואם הוא עושה איסור הוא דאכשיל נפשיה (=הכשיל את עצמו) ואין אנו אחראים לעוברי עבירה".
לסיכום, אם כן, וודאי שתלמיד יכול להשתתף בבחינה והוא איננו עובר על איסור 'לפני עיוור' – מפני שיש ספק גדול אם הבחינה בכלל תיבדק בשבת ואין התלמיד אחראי להפריש עבריינים מהעבירה. אך מה ביחס לציון בקשה זו על הטופס?
"בוחן יקר: נא לא לבדוק בשבת"
צריך לברר מה התועלת בציון העניין הזה על גבי הבחינה. במציאות הכי 'ורודה' הבוחן יכבד את רצונו של התלמיד ולא יבדוק בחינתו בשבת* אך קרוב לוודאי שאם כבר ניגש לבדוק בחינות בשבת, ככל הנראה הדבר נעשה מתוך דוחק ושיקולי רווח וזמן – ולכן כנראה שיתעלם מהכתוב. אך, ייתכן ולמען הספק – ראוי לציין זאת על הבחינה.
מצד שני, ייתכן ובכך יותר קילקלנו מאשר תיקנו. ייתכן ובהודעה זו יש משום יצירת מציאות של מזיד במקום שוגג (מתוך ההנחה כי חילונים רבים אינם מודעים לאיסור כתיבה בשבת וגם אם מודעים, ייתכן ומוצאים את האיסור דווקא ביחס לדתיים, אך כלפי חילונים ייתכן וסבורים ואין שום בעיה) – זאת כשהמעריך יתעלם מהכתוב וימשיך לבדוק את הבחינה בשבת. ביסוד העניין הזה עוסק הרמ"א, כשמציין: "והוא הדין בכל דבר איסור אמרינן (=אומרים) מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. ודוקא שאינו מפורש בתורה, אע"פ שהוא מדאורייתא, אבל אם מפורש בתורה מוחין בידם. ואם יודע שאין דבריו נשמעין לא יאמר ברבים להוכיחן רק פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו אליו, אבל ביחיד חייב להוכיח עד שיכנו או יקללנו". המחוייבות למחות היא דווקא בדברים המפורשים בתורה, גם אם ידוע שהצד השני לא יקבל את התוכחה – אך כשיש בידינו כוח לשכנע אותו לחדול ממעשיו* כשאנו מסופקים אם יש בידינו לעשות זאת, אין למחות (כך פסק גם ה'ברכי יוסף').
לסיכום, בעקבות החשש שמא ציון הדברים יצור מציאות של מעריך מזיד במקום שוגג, שכמעט ובטוח שלא יישמע לדברינו ואין בכוחנו להביאו לשמירת תורה ומצוות – דומני כי אין לציין כיתוב זה על הבחינה – ומוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים.

ברובד הציבורי

כאמור, במידה והדברים אכן נכונים – כמובן שיש חובת ציבור למחות נגד המציאות הזו, בה מעריכים יהודיים מחללים את השבת במסגרת עבודתם במשרד החינוך הישראלי. במידה ואנו מבינים כי מדובר על איסור המפורש בתורה, אין להסתייג מהדברים בטענה שהצגנו כי ייתכן ולא יישמעו לדברינו. יש, לעניות דעתי, להשתדל ולהשפיע על משרד החינוך, כדי שגוף ממשלתי לא יהיה אחראי על מציאות בה הוא דוחק אנשים לחילול שבת.

הפתרונות בעניין הזה ודרכי הפעולה, הם שאלות המונחות כעת לפתחם של אנשי מערכת החינוך והציונות הדתית.

בברכה,

חיים דב בריסק