בדיני גילוח ופאות

בס"ד

[בגמרא] במסכת מכות דף כ/ב מובא "תנו רבנן 'פאת ראשו' = סוף ראשו. ואיזהו סוף ראשו?
זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו"

[ומסביר הב"י] אחורי אזנו - אין שער. במצחו - גם אין שער. ביניהם יש שער היורד ליד האוזן. והמורידו - הוא המקיף ראשו. "זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו". = זה שמשווה את גובה השיער של אחורי אזנו עם גובה השיער שעל פדחתו- מצחו.

ואיך משווה אותם?
על ידי שמוריד את השער שליד אוזנו, ומימלא קו השיער שווה מאחורי אזנו עד מצחו. ולכן צריך להזהר שלא להוריד את פאות שער הראש.

[כמה להשאיר ברוחב?]
לדעת הרמב"ם די להשאיר ארבע שערות ברוחב או (לגירסא אחרת) ארבעים שערות . העיקר שלא יהיה קו שער אחיד מאחורי האוזן למצח. הב"י הביא תוספתא שאסרה ללקט כל שהוא בשיער. לכן אין להוריד שער ברוחב כלל.

[כמה להשאיר בגובה?]
מה שמקובל על זה הוא להשאיר שער עד עצם הלחיים הנמצאת מול אמצע האוזן. אבל לשון השו"ע ביורה דעה סימן קפא משמע לכל גובה האוזן שכך כתב (בהלכה ט) "שיעור הפאה - מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם. וכל רוחב מקום זה - לא תגע בו יד".

אמנם בבדק הבית הביא לשון הריטב"א שאומר שכל הבעיה היא להשוות את גובה שער המצח עם גובה שער שאחורי האוזן. דהיינו לא ללקט שערות ברוחב כל שהוא אבל בגובה כל הבעיה היא להשוות. דהיינו כל הבעיה היא רק בחלק בהעליון.

אפשר לפרש את דברי השו"ע על הרוחב שהאיסור הוא ממצחו עד לחלק שאין בו שער שמתחת לאוזן בגובהה - אם נפרש כך את דברי הב"י והשו"ע הם יתאימו לדבר הריטב"א הנ"ל שהב"י הביא בלי חולק ובלי לציין מחלוקת.
דהיינו שכל השער שמבין מצחו עד מתחת לאוזן למעלה. בכל הרוחב הזה לא תגע בו יד. וכך משמע בדברי השו"ע שאומר "וכל רוחב מקום זה".

מי שיפרש את דברי השו"ע על האורך שצריך להשאיר שער לכל אורך האוזן יתקל בשאלה כיון שהשער שלאורך האוזן אינו שער הראש אלא שער הזקן. שהשיער שמתחת לעצם הלחים שליד האוזן אינו פאת שיער הראש אלא פאת הזקן. שהרי לילדים או לנשים לא גדל שם שער כלל.

ולכן המשמעות של דבריו היא עד מקום שהלחי התחתון מתפרד - וזה בדיוק מקום העצם שמתחת לגובה האוזן שמשם מתחיל שער הזקן ומשם הוא באמת מתרחב.