שאלה
שלום, רציתי לדעת כיצד מתייחסת הדת/ההלכה למצב הבא: זוג חילוני נשוי 2 (מתנהלים עפ"י ה"רב נוח"), כלפי חוץ לא מראים את כל התהפוכות שקורות בבית ביניהם כזוג. בלא שהאישה תדע (למרות שלאורך השנים היא חשדה) הבעל מקיים מערכת יחסים מקבילה עם אלמנה דתיה (מזרם הכיפה הסרוגה) 2 ממקום עבודתו. אחרי כמה שנים הבעל מחליט לפוצץ את העניין ומיידע את אישתו בחיים הכפולים. לבקשת האישה הנבגדת, הוא מנתק את הקשר עם האלמנה אך נשאר לעבודה באותו מקום עבודה וזאת למרות שיש לו אפשרות לעבור לסניף אחר) ומנסים לשקם את המערכת הזוגית ביניהם.
יש לציין שלכל אורך הכרות הזוג הנשוי, הנבגדת כיבדה את בעלה בכל דבר, למרות שלא גדלה על ערכים אלו: שמירה על כשרות, שמירה על ערכי החגים ובמיוחד צום יום כיפור, טבילה במקווה לפני הריונות, שמירת שנה במות אביו ועוד.
השאלות שלי (מעבר לבעיות הזוגיות ופתרונן שלא בצל הדת) הן בהקשר הדתי/הלכתי: מה הגדרת מצבה של הנבגדת ואיך היא אמורה לפעול? מה הגדרת מצבו של הבעל הבוגד המייחס לעצמו ערכים דתיים (גדל בבית כזה) ובכל זאת מפנה עורף לערכים אלו? מה הגדרת מצבה של האלמנה הדתייה השומרת מצוות ועכשיו היא בעצם רק לכאורה בעלת צביון דתי? מה הדת/ההלכה הייתה אומרת לזוג במצב כזה - לפרק או לא לפרק את המסגרת הזוגית והמשפחתית? אם לא לפרק - אז איך לשקם את העמרכת הזוגית ואת האמון במיוחד?
נכון שהמקום לפתור את הבעיות הנ"ל אינו אתר פורום אינטרנטי אך מקום זה יכול לתת כיוון מחשבה לפתרונות אפשריים.
תשובה
שלום.
השאלה שלך אינה שאלה הלכתית אלא שאלה מוסרית ואנושית.
מבחינת ההלכה כיוון שמדובר בגבר שבגד עם אשה שאינה נשואה אין הדבר אוסר עליו את אישתו והם יכולים להמשיך לחיות ביחד .
גם האשה האלמנה, חוץ מהבעיה המוסרית הגדולה וחיים של זנות ללא חופה וקידושין אין כאן בעיה של עריות
לכן אם הבעל והאשה מצליחים לשקם את מערכת הנישואין שלהם ויכולים להחזיר את האמון שיש לה בבעל ברור שעדיף שלא יפרקו את הזוגיות .
יש לציין שכפי שאת מספרת הבעל לא יכל להמשיך לחיות בשקר והוא זה שפוצץ את הסיפור ובכך יש ניצוץ של חזרה בתשובה . אבל ברור שצריך להתחיל תהליך ארוך ולא פשוט של החזרת האמון .
יש לפנות ליועץ שיוכל ללוות אותם בנושא .
חלק מתהליך החזרה בתשובה הוא הבדיקה איך הבעל נפל. וברור שאם נראה שהשהיה הארוכה של שעות רבות בעבודה אחד ליד השני הוא הגורם האשה צריכה לדרוש שהדבר לא ימשך.