שאלה
שלום רב,
שמי אורי, ואני אדם דתי (כיפה סרוגה) שהתחזק קצת יותר שנתיים האחרונות, לאחר שבעבר הייתי מסורתי בלי כיפה.
בחרתי דווקא בדרך זו של כיפה סרוגה ולא בדרך חרדית מכיוון שאני מאמין באיזון, כפי שאמר הרמב"ם - שביל הזהב או דרך האמצע.
אני מאמין שהאדם היהודי צריך לשאוף לאיזון בכל אחד ואחד בתחומי חייו, כי הקיצוניות פשוט הורסת וזו עובדה לדעתי.
מצד שני, היהדות אומרת לנו שבאנו לעולם הזה למטרה מסוימת, יעוד מסוים שאין אנו יודעים עליו, וכל זה לזמן מוגבל של 70,80 שנה.
ולכן תמיד יש שאיפה לנצל את הזמן, מה שאומר על פי ההגיון - חוסר איזון, מה שאומר בתרגום ליהדות-יותר לימוד תורה, לא לבטל זמן לימוד וכו'... מה שמסתדר עם הגישה החרדית דווקא.
ולכן אני חש סתירה בעניין.
השאלה שלי היא: האם מותר לנו להנות מהחיים סתם כך, כלומר לא לעבור על איסורי תורה, אך גם לא במסגרת של חוקי התורה כגון: מצוות עונה,או מצוות שמירה על הבריאות הגופנית וכדומה...
זאת אומרת , האם מותר לי נניח לראות סרט ( שאין בו קטעים לא צנועים) סתם ככה בשביל הכיף? האם אין זה ביזבוז זמן שבא על חשבות תורה ומצוות?, האם מותר לאדם דתי, נשוי, ללכת לעשות רפטניג בנהר הירדן סתם ככה כי הוא אוהב את זה ?( הכל בתנאי כבמובן שזה לא פוגע לו בחיי המשפחה או מבחינה הלכתית כלשהי) האם בכלל קיים ביהדות מושג של הנאה סתמית שאינה פוגעת באדם היהודי מבחינה הלכתית? או שמא עדיף כבר לנצל את הזמן לדברים חשובים יותר כמו גמילות חסד, לימוד תורה וכדומה...?
אשמח לקבל תשובה בהקדם,
תודה.
תשובה
שלום אורי,
אתה נוגע בשאלתך בהרבה נושאים, אשתדל לענות ולחזק כל עניין בפני עצמו.
אמת ונכון הדבר שאדם צריך למצוא את דרך האמצע בחייו, לא התפשרות אלא שביל הזהב-כמו שהגדיר הרמב"ם. אכן הקיצוניות הורסת, לשני הכיוונים. הרב קוק מדבר רבות על נושאי הקודש והחול באורות הקודש, מאמר "נאדר בקודש". שם דן הרב קוק באיזון הנכון בין השניים. ואכן קובע כי חייב להיות איזון כי מדובר כאן בשני כוחות חיים שאם אתה מוותר על אחד מהם אתה מדלדל את חייך.
כל זה לא סותר את "הגישה החרדית" לפיה צריך האדם לנצל את זמנו כאן בעולם לעשיית חסד, לימוד תורה וכו