באה מעפר

שלום!
אני מניח שהמקור לשאלתך הוא מבראשית (ג,יט) "..כי עפר אתה ואל עפר תשוב" ואכן בתיאור הבריאה (ב,ז)כתוב "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה.." ולא רק האדם נוצר מן האדמה שהרי בפס' יט כתוב " וייצר ה' אלוקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים.."
כידוע לך כשאדם נפטר, גופו מתפורר ונרקב. הסיבה לכך היא שגוף האדם מורכב מחומרים אורגנים. והאדמה גם כן בסופו של דבר מורכבת מתערובת של חומרים אורגנים.

כמובן שכול זה נכון רק לגבי הגוף הפיסי (גם של בני אדם וגם של חיות), אך מעבר לכך, לאדם יש נשמה, חלק אלקי שלא מתכלה. כמו שכתוב בחלקו השני של פס' ז', "ויפח באפיו נשמת חיים" (עיין רש"י שם). מה בדיוק קורה לנשמה לאחר המוות? זאת אף אחד לא יכול לדעת. (ר' יוחנן ממשיל זאת לעובר, שגם אם ננסה לתאר לו את עולמינו, הוא לא יבין כלום, כי עולם המושגים שלו כל-כך מצומצם ביחס אלינו. כלומר גם אם עובר יכול לראות, הוא רואה רק גוונים של שחור. אם נרצה לתאר לו איך נראה העולם הוא לא יוכל להבין כלום (כמו שאי אפשר לתאר לעיוור מה זה צבע ירוק) כך גם כול התיאורים לגבי העולם הבא, ומה קורה לאחר המוות)
אך בכול זאת מסיבות שונות, ברור שהנשמה היא נצחית, וממשיכה אף לאחר שהיא נפרדת מהגוף.

אם כן מדוע התורה אומרת לנו שאדם בא מעפר וישוב לעפר?
בבראשית ההקשר הוא של העונש אותו מקבל האדם, כלומר האדם היה אמור לחיות לעולם אך כשאכל מעץ הדעת חלה עליו הקללה של "ביום אוכלך ממנו מות תמות" (עיין ספורנו).
בהמשך קהלת משתמש בדימוי זה , ואף אנו בתפילת יום כיפור (אדם יסודו מעפר וסופו לעפר). לדעתי, מטרת דימויים אלו הם להכניס את האדם לפרופורציה בקשר למשמעות השקעותיו בעולם החומרי. כמה שחשוב לבנות את העולם וליצור, חשוב יותר להשקיע בצד הרוחני שכן ממשיך איתך הלאה לעולם הבא.

צוות ישיבת הר עציון