שאלה
חברים מקשיבים שלום!!
יש לי חברה חרידית וארץ ישראל היא לא ערך עליון בשבילה, היא חושבת שהתורה והמצוות הוא הערך העליוןבלבד ואין שום סיבה למות על קידוש ארץ ישראל. היא גם טוענת שהמפונים מגוש קטיף התיישבו שם ועברו על "ונשמרתם לנפשותיכם" ולא הצלחתי להסביר לה את העמדה שלי לכך שהם בעצם מקיימים את מצוות יישוב ארץ ישראל(היא אמרה שהם יכולים לשבת בכל מקום ולקיים מצווה זו)
אני אוהבת את את ארץ ישראל ולא יודעת איך להסביר לה שהיא ערך עליון!איך אני אמורה להסביר לה את זה?אני בעצמי לא יודעת איך!רק האהבה שלי לארץ היא זו שגורמת לי להרגיש שהיא ערך עליון..
יש לכם עצות בשבילי מה להגיד לה?
אני אשמח לקבל תשובה מהר כי זה קצת דחוף.
תשובה
שלום לך.
שאלתך חשובה ומשמעותית...
חברתך צודקת שהערך העליון הוא תורה ומצוות אלא שמצוות יישוב ארץ ישראל היא אחת ממצוות אלה. חשוב קודם כל להסביר כי עמ"י הוא עם מיוחד,ושהקב"ה בחר בנו כעפ סגולה,עם נבחר שהמקום המתאים לו ביותר הוא ארץ ישראל.אבותינויש מצוות שמעצם הגדרתן הן כוללות פיקוח נפש ועליהן לא נאמר שפיקוח נפש דוחה כל מצוות שבתורה, והדוגמא הפשוטה לזה היא מלחמה. והרי לא נטען שאסור לצאת למלחמה בגלל שזה פיקוח נפש כי כל מלחמה היא פיקוח נפש ולכן הטיעון הזה הוא מגוחך (אם נאמר כך הרי לעולם לא נצא למלחמה, וברור שהתורה מצווה אותנו לצאת למלחמה ולכבוש את הארץ). מעבר לכך, לא רק במלחמת מצווה החיילים נכנסים למצב של סכנת נפשות, גם במלחמת רשות להרחבת הגבול סתם נכנסים למצב של סכנה ובכל זאת הרבה מלכים נכנסו למצב של מלחמת רשות (דוד המלך למשל, והוא לא חשוד בעינינו בתור "מקל בתורה ומצוות"..). כבר דורות רבים שהישיבה בארץ ישראל יכולה להכנס בגדר של פיקוח נפש. בעבר היותר רחוק התנאים הפיזיים היו קשים יותר מבארצות אחרות, בזמן החלוצים היו ביצות ומחלות והתקפות שודדים וערבים, ובימינו יש פיגועים ואיום מלחמה תמידי על המדינה. למרות כל אלה, כל גדולי הדורות רצו לעלות לארץ ומי שהיתה היכולת בידו אף עשה זאת למרות כל הסכנות (ריה"ל, הרמב"ן, תלמידי הגר"א וכו´), כל האמור לעיל מדובר על כל הארץ. גם מי שגר בבני ברק או ירושלים חושף את עצמו לסכנות אלו (ובכל זאת גם החרדים יושבי ירושלים לא עוברים משום פיקוח נפש לת"א). בקשר לישיבה במקומות שהם יותר מסוכנים, הרי שמישהו חייב לשבת שם! אחרת הסכנה תתקרב יותר לשאר הארץ... וכמו שראינו בגירוש מגוש קטיף שפצצות המרגמה שפגעו ביושבי הגוש לפני הגירוש פוגעות היום ביושבי שדרות ואשקלון.אין מנוס,זו ארצנו. אם אנשי הערים האלה יאמרו שהם מעדיפים לקיים שאר תורה ומצוות ולא להכנס למצב של סכנה ויעברו לפנים הארץ, הרי שכולנו נהיה בסכנה מתמדת. האמירה ש´אני אלך למקום אחר ולא אכנס למצב של פיקוח נפש´, ´אני את נפשי הצלתי´, זוהי הסתכלות של אנשים פרטיים שאינם מסתכלים על טובת עם ישראל כולו. הישיבה על הגבול לא רק שיש בה משום ישוב ארץ ישראל אלא היא גם בגדר הצלת כל עם ישראל משונאיו ונתינת האפשרות לכל השאר לקיים את מצוות ישוב הארץ.
כל הדברים שאמרתי לעיל הם מהבחינה הפרקטית. אם את רוצה לדבר על לבה של חברתך נראה לי שאלו הדברים שאולי יותר ידברו אליה, כיוון שהחינוך החרדי לא בהכרח מכין את חניכיו לשמוע את הדברים הבאים אותם אני רוצה לומר, ובנוסף לכך הדברים טעונים לימוד ארוך ומעמיק, ואי אפשר להסתפק בתשובה באינטרנט. רצוי למצוא רב או חברותא וללמוד את הדברים ברצינות. אם הדברים קשים או שאת לא יודעת בדיוק מה רצוי ללמוד את יכולה בשמחה לכתוב לי או להתקשר לקו של חברים מקשיבים. (נראה לי שעדיף ללמוד ספר או מאמר בצורה מסודרת, בכל אופן אני מצרפת לך קישורים של דברים שנכתבו באתר זה ובאתרים קשורים).
הרב קוק כותב בספרו "אורות ארץ ישראל": "ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קנין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החמרי או אפילו הרוחני." כלומר, א"י היא לא רק מקום טכני בו אנו יכולים לחיות בשקט, ביחד ואפילו לא מקום בו אפשר לקיים מצוות כהלכתן. "ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה, חבוקה בסגולות פנימיות עם מציאותה..". בעולם הזה אנו מורכבים מגוף ונשמה, חומר ורוח. באדם זה ידוע, אך צריך לדעת שכך גם בעם. האנשים הם נשמת האומה והארץ היא הגוף שלה. אי אפשר להתנתק מהגוף אם רוצים שהנשמה תופיע בעולם הזה וגם אי אפשר לוותר על חלקים ממנה. אף אדם לא מוותר מרצונו על יד או רגל וקל וחומר שלא על המוח או הלב, אפילו אם הם גורמים לו כאבים ומחלות. אנחנו חייבים להפנים את הדימוי הזה ולהפסיק להתייחס לארץ כאל משהו חיצוני לנו, כמו שאנחנו לא מתייחסים לגוף כאל משהו חיצוני לנו. אמנם הגוף הוא הרובד החיצוני של האדם ויש רבדים פנימיים הרבה יותר, אבל בכל זאת, הרבדים הפנימיים יכולים לחיות ולהופיע רק על ידי הרבדים החיצוניים. אם אין גוף – אין קיום לאדם בעולם הזה, ואם אין ארץ, אין קיום לעם בעולם זה (ידוע שבגלות עם ישראל נחשב למת, ובחזרה לארץ הוא קם לתחיה וכמו שמנבא יחזקאל בחזון העצמות היבשות). ולכן אנו ממשיכים להחזיק בארץ ולהקריב את עצמנו עליה על מנת להמשיך את קיום עם ישראל. אין לנו לא את היכולת ולא את הזכות לוותר על גוף האומה או על חלקים ממנו.
כל הדברים דורשים העמקה והרחבה ואני מרגישה שקשה להסביר אותם על קצה המזלג, אבל זו רק טעימה בתקווה שאת תמצאי את הזמן והאמצעים על מנת ללמוד את כל העניין בצורה נכונה. בכל אופן, זה שאת מרגישה באופן טבעי את האהבה לארץ ואת הרצון ליישב אותה, זהו כבר סימן מצויין וטוב ומראה על קשר נכון לעם ישראל וארץ ישראל, גם אם כרגע הרגשת קושי בלהסביר אותם במילים.
חזקי ואמצי בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.
אני מצרפת לך כמה קישורים,מומלץ לעבור עליהם...
בהצלחה,
אילה
חברים מקשיבים
tsbias@actcom.co.il
העם והארץ: http://www.yeshiva.org.il/midrash/book.asp?cat=11