אריכות ימים

שלום רב
שאלה טובה היא זו, שאלה המראה על חשיבה יפה, ורצון כן לברר את הדברים, ולכן שמחתי מאד לראות את השאלה, למרות שלצערי הרב אין לי כל כך תשובה על השאלה, ואסביר את דברי.
אנו מכירים שחז"ל במקומות רבים לימדו אותנו שהאדם נידון על המעשים שלו. כל מעשה נרשם ונשקל, ועל הכל אנו נותנים וניתן את הדין. בתורה ובחז"ל אנו פוגשים עבירות שיש להן עונשים מוגדרים מאד, וישנן עבירות שהעונש שלהן איננו מוגדר, וכן בענין השכר של המצוות שלנו.
ידיעה זו היא כללית מאד, ולמרות שהיא ברורה מאד, בסופו של דבר קשה לנו מאד לתרגם את הדברים לחיי המעשה. אנו לא יודעים שכר מצוה מהו, ואף בעבירות אנו לא יודעים כיצד עושים את החשבון בבית דין של מעלה, לכן את התרגום המעשי של הדברים אנו באמת לא מסוגלים לעשות, ולכן אנו לא יכולים לדעת מה דינו של האדם. אמרו חז"ל שלפי הצער שהאדם מצטער על קיום המצוה, כך גם השכר שלו, ואף דבר זה איננו מסוגלים להעריך, ולכן אנו באמת לא מסוגלים לעמוד מול החשבון הזה ולתרגם אותו מעשית.
עוד דבר חשוב אנו יודעים שהקב"ה מאריך אפו, וזו אחת מהמידות המופלאות שיש לו ית´, כפי שהאריך על כך בספר תומר דבורה. הקב"ה נותן לאדם את ההזדמנות לתקן את אשר קלקל, נותן לו את ההזדמנות לשוב בתשובה, ואף מעכב את העונש המגיע לאדם עד שינצל את ההזדמנות לתקן. בכך גם איננו יכולים לדעת את הזמן של העונש לאדם, האם יעוכב דינו, והאם ומתי תינתן לו עוד הזדמנות.
לעומת המערכת הזו של שכר ועונש, אנו יודעים שישנה עוד מערכת שהאדם נבחן בה, והיא קיום השליחות שלו. כל אדם שבא לעולם יש לו שליחות שהוא צריך לקיימה, שליחות שכל החיים שלו מיועדים להוביל אותו לאותה השליחות וכל התנאים מכשירים אותו ליצור כלים המתאימים לקיים את אותה השליחות. מה היא אותה השליחות? לא נדע. לאחר שנים של לימוד, אדם יכול לדעת יותר את הכיוון שאליו הוא אמור ללכת, אך מה בדיוק השליחות? אי אפשר באמת לדעת.
סיפר לי פעם חבר, שהרב פנחס קהתי, שכתב את הפירוש הידוע על המשניות, בסוף חייו רצה לכתוב גם פירוש על התורה, על פי אותו הסגנון שכתב בפירושו למשניות, אך לא עלה בידו, והוא אמר, שהוא מרגיש שהשליחות שלו בעולם היתה לפרש את המשנה ולא את התורה, ולכן לכך היתה לו סייעתא דשמיא ואילו כתיבת פירוש על החומש נבצר ממנו.
גם הוא בגדלותו, ידע זאת רק לאחר מעשה, לאחר שהרגיש שלא מצליח לו, שהוא לא מתאים לכך וכו´, ובהתחלה הוא חשב שהוא יצליח, אנו רואים שהדבר לא פשוט.
בידיעה הזו שלכל אדם יש יעוד מיוחד, יש בשורה גדולה, ואמירה חשובה לאדם. אחד מהדברים הקשים שהאדם עלול להרגיש זה, שהוא מיותר בעולם, שהוא לא יוצלח במיוחד, ושאין לו ענין מיוחד. ההבנה שיש לו שליחות מיוחדת מרימה אותו לרמת המיוחדות שלו, ולרמה של קשר מיוחד עם רבש"ע, קשר אישי בינו לבין הבורא ית´.
האם האדם יכול להיפתר מן העולם לפני שגמר את השליחות שלו? באמת אנו לא יודעים לענות על השאלה הזו. אנו מאמינים שאדם נפטר במחלה ואיננו יודעים על עבירות מיוחדות שהוא חטא, שהסיבה לכך היא שהוא גמר את התפקיד שלו, ובכך אנו מקטינים את הצער של פטירתו, אך האם באמת אנו יכולים לדעת זאת באופן חד משמעי? נראה שלא.
המעבר בין ההבנה שלאדם יש יעוד, והראיה החיובית של הדבר, לבין ההגבלה של החיים לקיום היעוד, איננו פשוט, ובכך אנו משתלבים בעולם עלום וסתום לפנינו. אנו יודעים שיש את תורת הגלגולים, תורה שעסקו בה, ועוסקים בה חכמי תורת הסוד, והיא תורה עמוקה מיני ים. תורה המגלה כיצד אדם ממשיך את היעוד שלו בתוך אדם אחר, ממשיך את התפקיד שלא גמר בגלגול הקודם. האם הסיבה שאדם חזר בגלגול לגמור את התפקיד היא בגלל שהוא חטא ולכן נגזר עליו למות לפני שיממש את היעוד שלו, או שפשוט לא היה בכיוון הנכון? גם לשאלה זו לא נדע תשובה. אך אנו כן מכירים בכך שיש מציאות שאדם גומר את החיים שלו בעולם בלא שישלים את היעוד שלו, ולכן הוא נדרש להשלים את אשר לא סיים.
כעת אוכל להסביר את תחילת דברי, מדוע אין לי באמת תשובה על השאלה שנשאלתי. בנושא זה, התחום שהוא מופלא מעינינו, גדול מאד. אנו מבינים רק חלקים מכל אחת מהידיעות המובילות לשאלה, ואילו את הרוב אנו לא יודעים, ולכן איננו יכולים להיכנס אל החשבונות של רבש""ע.
ובכל אופן הערה לסיום. אנו יודעים שכל מצוה שהאדם עושה בעולם, יש לו שכר גדול עליה, והוא קונה זכות שספק אם יוכל לקנות בהזדמנות אחרת. השכר של מצוה שאדם מקיים בעולם הזה הוא מופלא, וכל יום שאדם מקיים תורה ומצוות הוא יום נפלא, יום של התקדמות ושל בניה, יום של עבודת ה´ ושל קדושה. דבר זה ללא ספק די לו להוות סיבה לאדם להתפלל לאריכות ימים, ודי לו למענו להשתדל לאריכות ימים. ולכן נראה שדבר זה איננו מחוייב שהוא יהיה קשור לנושא היעוד של האדם לעומת המעשים שלו.
שתהיה שנה טובה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il