אפיית חלות לכבוד שבת

שלום.

אכן יש מנהג כזה, והוא מנהג ראוי, ונאמרו בו שלושה טעמים, חלק שייכים גם אצלנו וחלק אינם שייכים במציאות שלנו, וכמו שנסביר:

1) כתב הרמ"א (או"ח רמ"ב): "נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית כדי לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת וי"ט". מדברי הרמ"א נראה שהטעם הוא כדי להפריש חלה.
מסביר המשנה ברורה (ס"ק ו') שיש עניין להפריש חלה דווקא לפני שבת כיון שאדם הראשון שהיה "חלתו של עולם" נברא ביום שישי והיה קלקול של חטא, ויש עניין לתקן זאת במצוות הפרשת חלה.
בהפרשת חלה אנחנו מפרישים חלק מובחר מהבצק והוא מוקדש לכבוד ה', כמו האדם שהיה נזר הבריאה והיה מופרש ומיוחד לה'. לצערנו אירע קלקול של חטא שהרחיק את האדם מבוראו. בהפרשת חלה אנו לוקחים חלק מהלחם, האוכל הגשמי שלנו, ומעלים אותו בחזרה לקדושה.
זמן הפרשת חלה הוא עת רצון ונהגו לבקש אז על כל מה שצריך, זיווג, ילדים וכו'.
מהמנהג לאפות פת במיוחד לשבת כדי להפריש ממנה חלה, נוצר הכינוי ללחם של שבת בשם "חלה".
לפי הטעם הזה, אם לא אופים כמות הראוייה להפרשת חלה (כפי שנפוץ כשאופים כמות ביתית רק של חלות. אם מוסיפים עוד עוגות או עוגיות אפשר להגיע לכמות ההפרשה) אין עניין להכין חלות לשבת.

2) המשנה ברורה שם מביא שבחו"ל אנשים רבים נאלצו לאכול ביום חול פת עכו"ם, ואין זה מכובד לאכול בשבת לחם כזה שיש בו בעיה הלכתית, לכן לכבוד שבת היו אופים חלות מיוחדות.
לפי טעם זה, בארץ ישראל שהלחם של המאפיות הרגילות הוא של יהודים והוא כשר למהדרין, אין עניין מיוחד לאפות בעצמנו.

3) דין זה שהביא הרמ"א הוא בתוך הסימן העוסק בהלכות כבוד שבת. מכאן שעוד סיבה לאפיית החלות ביום שישי היא לכבוד שבת, וכמו שנרמז בפסוק (שמות ט"ז, ה' וכ"ג): "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו... את אשר תאפו אפו". הפסוק מדבר על המן, שלמרות שכל אחד היה טועם בו את הטעם שהיה רוצה (יומא עה.) - בכל זאת טרחו ביום שישי לאפות אותו, כדי להשתדל לכבוד שבת.
ולכן, אפילו אם אין כמות של הפרשת חלה - עדיין יש עניין לאפות חלות, וכדאי לומר בפה שהם "לכבוד שבת קודש", כי הדיבור פועל הרבה להכניס קדושה באוכל (כמו שכתב המשנה ברורה בסימן ר"נ ס"ק ב').
נכון שגם החלות שמגיעות מהמאפיות נאפות במיוחד לכבוד שבת (ולכן מגיעות לחנויות רק ביום שישי), אבל יש עניין מיוחד להשתדל בעצמו, שהרי "מצווה בו יותר מבשלוחו" (קידושין מא.), וראינו שרבים מחכמי ישראל הפסיקו את לימודם וטרחו במיוחד להכין דברים לכבוד שבת, למרות שהיו יכולים לתת למשרתיהם להכין.
אמנם, אם בגלל אפיית החלות לא ישאר לאשה כח לשבת והיא תגיע עייפה ומותשת לליל שבת, עדיף לקיים מצוות עונג שבת בהידור ולהגיע בשמחה ובכוחות לשולחן השבת.

ואשרי האישה המשתדלת ואופה חלות לכבוד שבת, ומראה בזה את חביבות השבת, וכדאי להתאמץ שלפחות לפעמים יאפו חלות לשבת, כמו שהיה המנהג מדורות רבים (ונהגו להשתדל במיוחד לעשות הפרשת חלה בעשרת ימי תשובה, מהרב מרדכי אליהו זצוק"ל).

שבת שלום!